מאז שמלאה לבן שלה שנה, נ' כמעט לא ישנה בלילה והולדת הבת השנייה רק החריפה את המצב. מה עושים?
נ' הגיעה אלי כשהבן שלה היה בן 8 ובת בת 5, אחרי כ- 7 שנים ללא שינה כמעט. הסיפור שהא סיפרה הוא שמאז שהבן הגדול שלה בן שנה, היא איבדה את היכולת לישון. עד שמלאה לו שנה הכל היה בסדר, במסגרת הנורמלי והטבעי. רוב האימהות לתינוקות לא נהנות משנת לילה רציפה ומאיכות שינה מושלמת, וכן, הן עייפות יותר מהרגיל.
לפעמים בעיות השינה של תינוקות ופעוטות ממשיכות גם מעבר לגיל שנה, כמובן, ואפשר לקרוא על זה עוד בתקציר הוובינר שהעברתי בנושא שינה טובה לילדים (והורים).
אבל אצל נ' זה היה הרבה יותר מזה. מאז שהילד בן שנה היא ישנה במצטבר 3 שעות בלילה, מתקשה להירדם ומתעוררת הרבה פעמים, כשהיא מודאגת לגבי הילד וחייבת לבדוק מה איתו.
את האבחנה המדויקת של גיל שנה, היא נתנה. היא ידעה להגיד בדיוק מתי זה קרה, רק לא ידעה להגיד למה. אצל הילד לא השתנה כלום, הוא ישן טוב. זה רק היא שהייתה מתעוררת מודאגת במהלך הלילה וחייבת לבדוק מה קורה איתו ושהכל בסדר. אחרי כל בדיקה כזאת היא הייתה נרגעת מעט, חוזרת למיטה, ושוב מתקשה להירדם. כשכבר נרדמה, מצאה את עצמה מתעוררת מודאגת אחרי זמן קצר, ועושה את כל הסיבוב שוב. ושוב. ושוב.
כשהילד היה בן 3 השינה של נ' השתפרה קצת, והיא חשבה, שהינה, נפתרה הבעיה והיא תחזור לישון טוב בלילה ולתפקד כראוי במשך היום. אבל אז נולדה ילדה נוספת, וכשמלאה לילדה שנה, נ' שוב התקשתה לישון, ומצאה את עצמה חוזרת על אותו דפוס דאגה והתעוררות שהכירה כבר מהילד הגדול.
המחיר של חוסר שינה אצל מבוגרים לא קטן: עצבנות, חוסר סבלנות, לילדים ובכלל, קשיים בריכוז, רעב מוגבר ועוד. נ' ברגישה שהגיעה לקצה גבול היכולת שלה. היא לא הייתה מוכנה, וכנראה גם לא מסוגלת – פיזית ונפשית – לעבור עוד כמה שנים של חוסר שינה כל כך קיצוני.
ואז היא הגיעה אלי, בהמלצת חברה שטופלה אצלי בעבר.
למה היא מתעוררת?
על פניו נראה שמדובר בדאגה פשוטה ומובנת לילד, גם אם בצורה קיצונית. לסיפור כזה של התעוררויות מדאגה לילדים יכולות להיות סיבות שונות: אולי היא אמא היסטרית ודאגנית יתר על המידה, אולי היא מקשה לשחרר שליטה וכו'. גם במקרים כאלה אני מטפלת, כמובן, בעזרת התאמה אישית של תמציות, אבל סיבות אחרות להתעוררויות מלוות בהתנהגות אחרת גם בשעות העירות. מי שהיא אמא דואגת יתר על המידה, דואגת יתר על המידה גם כשהילדים שלה ערים, ומי שמתקשה לשחרר שליטה, מתקשה בזה גם בשעות היום. אצל נ' היה משהו אחר.
בנוסף, הזיהוי המדויק שלה של הגיל בו היו הילדים כשהיא הפסיקה לישון, עורר סימן שאלה – למה דווקא אחרי שנה? למה דווקא הגיל הזה? הרי עד לרגע הזה היא ישנה מצוין, כמו שישנה כל החיים. מה השתנה?
מטפלים בסיבה ולא בסימפטום
אחד היתרונות הגדולים של פרחי באך בעיני הוא הטיפול בסיבה ולא בסימפטום. זה חלק מהגישה ההוליסטית, ואמור להיות חלק מובנה בכל טיפולי הרפואה המשלימה בכלל, ובטיפול בפרחי באך בפרט.
חלק מהגישה ההוליסטית זה לטפל בסיבה לבעיה ולא בסימפטום. חוסר שינה, כמו במקרה של נ', הוא סימפטום של בעיה אחרת, עמוקה יותר. טיפול בסימפטום בלבד יוביל להופעה של סימפטומים אחרים, כי הבעיה המקורית, שממנה נובע חוסר השינה, תישאר. אם לא נטפל בבעיה, ימשיכו להופיע סימפטומים, גם אם הם ישתנו.
פרחי באך הם לא כדור שינה, הם לא גורמים להירדמות ולא לשינה רציפה. מה שהם כן עושים זה לטפל בגורם לחוסר השינה. בדרך כלל, אצל מבוגרים, יהיה מדובר בסטרס כזה או אחר, בדאגות שונות ובטרדות משונות שמעסיקות אותנו ולא מרפות.
לקריאה נוספת על סטרס ודרכים להתמודד איתו שהם לא פרחי באך, אפשר לקרוא כאן
ולא, התמציות לא מעלימות את הדאגות והטרדות מהחיים שלנו, אבל הן כן משנות את היחס שלנו אליהן ומאפשרות לנו להתמודד הרבה יותר טוב עם מה שיש לנו להתמודד איתו, ולכולנו יש. כל אחד ואחת והסיפור האישי שהוא או היא נושאים איתם.
קצת יותר מסטרט
במקרה של נ', האבחון העלה הרבה יותר מסטרס "פשוט".
כשנ' הייתה בת שנה, אחת האחיות הגדולות שלה הייתה קורבן לגילוי עריות והותקפה מינית בלילות.
נ' התינוקת לימדה את עצמה לישון ממש עמוק וממש טוב כדי לא להיות מודעת לזוועות שקורות סביבה, והיא לא זוכרת את הדברים האלה, כמובן.
אבל כשלבן שלה מלאה שנה, נ' הפסיקה לישון, כאמור.
בתת המודע שלה הייתה ידיעה ברורה שדברים רעים מתרחשים בלילה, וגיל שנה, הגיל שבו היא הייתה כשהפגיעה באחותה החלה, היה הטריגר שהפעיל את החרדה הלא מודעת הזאת.
מכיוון שהיה לי ברור שנ' אינה זוכרת את האירועים האלה בצורה מודעת, לקח הרבה זמן עד שיכולתי לדבר איתה על זה. היא הייתה חייבת להתחזק נפשית מספיק כדי להיות מסוגלת להתמודד עם הגילוי הזה בלי להתמוטט.
בעיית השינה של נ' נפתרה עם בקבוק אחד, ומהבחינה הזאת היה לסיפור סוף טוב ומהיר, אבל, לשמחתי, היא כן הבינה שהיא צריכה המשך טיפול ובאה אלי לסדרה, שבעזרתה היא התמודדה עם שדים לא קטנים בכלל בהיסטוריה המשפחתית שלה, ובלי כוונה תרמה לתחילת תהליך הריפוי הנפשי והרגשי גם אצל האחיות שלה.
הערה קטנה לסיום:
תת המודע שלנו מדבר אלינו בהמון דרכים, כל הזמן. לכל דבר יש גורם רגשי-נפשי, ובדרך כלל אלה מסרים ואזהרות מהתת מודע על הדרך שלנו, על הבחירות שלנו ועל הפעולות שלנו. כשאנחנו עושים משהו שלא נכון לנו, תת המודע שלנו מתריע. ממש כדאי ללמוד להקשיב לו.
