א' אמרה לי בטלפון שהיא לא מצליחה להחליט מה לעשות עם הקריירה שלה. הייתה לה עבודה טובה בהייטק אבל היא הרגישה לא מסופקת. הייתה חסרה לה פעילות יצירתית והיא שקלה הסבת מקצוע למטפלת באמנות, ומצד שני, היא אוהבת את העבודה שלה בסך הכל, וגם העובדה שיש לה שתי ילדות צעירות בבית מוסיפה ללבטים.
דבר ראשון הבהרתי לה שאני לא מאמנת אישית או עסקית ולא יועצת קריירה, ואני בטח לא אוכל להגיד לה מה היא צריכה לעשות. מה שאני כן יכולה לעשות זה לעזור לה לראות את עצמה בבהירות יותר גדולה כך שהיא תוכל לקבל את ההחלטה הכי טובה בשביל עצמה. היא סמכה עלי, לשמחת שתינו, והגיעה לפגישה. בשיחה בינינו למדתי שא' מתקשה לעשות בחירות בכלל בחיים, וכשיש לה שתי אופציות היא תמיד נתקעת, והקריירה היא עוד צומת כזאת בחיים, והיא לא מסוגלת להחליט לאן ללכת.
לפעמים בחירת הפרחים מראה לי מקטעי חיים או נקודות קריטיות בחיים, ובמקרה של א' ראיתי את תקופת העוברות שלה, וראיתי שאמא שלה שקלה לעשות הפלה. כלומר, א', כבר בתור עוברית, למדה שבחירה בין שני דברים יכולה להוביל למוות אם בוחרים את הבחירה הלא נכונה, והפחד למות כתוצאה מהבחירה מרחף מעל כל סיטואציה בה היא צריכה לבחור.
יש דברים שאני לא יכולה לדבר עליהם בצורה ישירה עם מטופלים, כי אני אף פעם לא יודעת עד כמה הם מכירים את תת המודע של עצמם ולפעמים, כמו במקרה של א', אני לא יכולה לדעת אם היא יודעת את הפרטים האלה או לא. בנוסף, אני תמיד משאירה מקום לספק במה שאני רואה ולוקחת בחשבון שזו יכולה להיות פרשנות או סימבוליות.
התחלתי את השיחה באופן עקיף ושאלתי את א' מה היא יודעת על ההריון של אמא שלה איתה, והיא מייד אמרה לי – אמא שלי שקלה לעשות הפלה.
מכאן השיחה הייתה קלה, ויכולנו לפתוח את הנושא כדי להבין למה היא לא יכולה לבחור, בעצם.
לא תמיד זה כל כך פשוט, אבל הפעם זה היה מהיר.
א' יצאה עם הבקבוק.
אחרי חודש היא הודיעה לי שהיא נרשמה ללימודי ערב של תרפיה באמנות, במקביל להפחתת היקף המשרה שלה.
כשסיימה ללמוד היא הביאה לידי ביטוי את החלק היצירתי שבה עם הבנות שלה ובחוגי מבוגרים בשעות הערב, במקביל לעבודה בהייטק.
למען האמת, הפרטים פחות חשובים, ואני מביאה אותם כאן כדי לסגור את המעגל הסיפורי. מבחינתי מה שחשוב הוא שההחלטות התקבלו בלב שלם.