לא', בת 5, יש סיוטים בלילות, והתקפי זעם בימים יחד עם התפרצויות של בכי לא מוסבר. אז אמא שלה הגיעה אלי בהמלצת חברה, לבקש עזרה.
היו כל מיני דברים שעלו בבחירת התמציות שאני לא יכולה להיכנס אליהם מפאת שמירה על פרטיות המשפחה, אבל מה שאני כן יכולה לשתף זה שההורים של א' התגרשו שנתיים קודם, והקשר עם האב אף פעם לא היה יציב. מה שהיווה את הטריגר לסיוטים ולהתפרצויות היה העובדה שלאחרונה אבא שלה הפסיק להתראות איתה.
מה עכשיו?
הכנתי בקבוק לא', כמובן, והכנתי בקבוק גם לאמא שלה, שהיה לה קשה לא פחות בתוך הסיטואציה הזו.
אחרי שלושה שבועות בדיוק היא כתבה לי שהילדה חזרה לישון לילות רצופים ומצב הרוח של שתיהן השתפר.
קסם?
לא ממש, אבל ככה פרחי באך עובדים.
הלב ממשיך לכאוב, וכלום לא יפסיק את הגעגוע לאבא שנעלם פתאום. הפרחים לא יכולים לשנות את המציאות האובייקטיבית שאנחנו חיים בה. מה שהפרחים עשו זה לסייע לא' למצוא בתוך עצמה את הכוחות להתמודד עם הכאב בצורה שונה ואפשרו לה לבטא את הקושי בדרכים אחרות.
התמצית שנתתי לאמא עשתה עבודה לא פחות חשובה ושינתה את נקודת המבט שלה על המצב ועל היעלמותו של האב מחייה של א'.
ילדים בגילאים צעירים מגיבים בצורה לא מודעת למצב הנפשי של ההורים. כשאנחנו במתח או עצבנות – הילדים במתח. כשאנחנו רגועים – הילדים רגועים. זה נקרא גם "אפקט המראה".
אמא של א' הייתה בחרדה מראש בגלל שפחדה איך היעלמות האבא תשפיע על א'. החרדה שלה הוסיפה לקושי האובייקטיבי של א'. ברגע שאמא של א' נרגעה ושינתה את הפרספקטיבה, היא שידרה הרבה פחות לחץ וחרדה, מה שסייע להוריד את מפלס הלחץ והחרדה של א', ולשתיהן הייתה יכולת טובה יותר להתמודד עם הקושי, כל אחת מהמקום שלה.
