המניע הנסתר
כל המעשים של אדם הנמצא במצב צ’יקורי לא מאוזן נובעים מההרגשה הבסיסית והכואבת שהוא לא מקבל מספיק אהבה. מעצם ההרגשה הזו, כל פעול שנעשה, תיעשה מתוך ניסיון נואש למלא את החור הנוראי הזה בלב.
כדי לקבל תשומת לב, חיזוקים והרגשה של אהבה ותועלת, טיפוס צ’יקורי לא מאוזן מפתח תדמית של אדם שעוזר, תומך ונותן לאחרים בשפע, בשמחה ובהתמסרות מוחלטת. הוא לא עושה הצגות, הוא מאמין לתדמית הזאת באמת ובתמים. הוא כלל אינו מודע למניפולטיביות שהוא מפעיל על אחרים, ולצורך הבלתי נשלט שלו לשלוט בהם, שיהיו חייבים לו, שיהיו לצידו ובעדו. ככה הוא מרגיש שאוהבים אותו.
יצא לך להיתקל פעם במישהו/מישהי שלמרות שהם היו נדיבים, ונתנו מזמנם וכספם, והשקיעו בך או באחרים סביבך, ובכל זאת משהו בהם עיצבן אותך? קיים סיכוי גבוה שמדובר בטיפוס צ’יקורי לא מאוזן.
התדמית מול המהות: מניפולציה וקרבן
טיפוס הצ’יקורי הלא מאוזן הוא אמן בלהציג את עצמו כקורבן: “אני נתתי כל כך הרבה, ועכשיו אתם חייבים לי”. המטרה היא להשיג הכרה רגשית, ובפרט שליטה.
טיפוס צ’יקורי לא מאוזן יחפש את היתרון המוסרי שלו על אחרים בכל סיטואציה. הוא חייב שכולם יהיו בצד שלו, וכל עוד זה כך הוא שופע מחמאות, חיזוקים ואישורים לאחרים. אך, ברגע שהוא ירגיש שמישהו מאיים על השליטה שלו, על מקומו המרכזי, או על החובה הרגשית של האחר כלפיו, הוא לא יהסס לפגוע בו. זה לא רוע, זה נעשה באותה תמימות, שהוא מאמין בה לגמרי, וכך גם הסביבה שלו, רוב הזמן.
אדם כזה עישה הכול כדי לא להיות לבד, כי כשהוא לבד הוא מרגיש את החוסר באהבה את הבור הזה בפנים. הוא מפחד שלא ידאגו לו כי לא יאהבו אותו, ולמרות שהוא נראה שופע ביטחון עצמי, בפנים הוא חסר ביטחון לחלוטין ומתייסר משאלה אחת: האם יאהבו אותי אם אפסיק לתת?
עוד על המהות והתדמית אפשר לקרוא כאן
דפוסי התנהגות ממוקדים של צ'יקורי לא מאוזן
כדי להבין את העומק הפסיכולוגי של התכונה, יש לזהות את הדפוסים היום-יומיים שבהם היא באה לידי ביטוי:
ההורה ה”משתק”
הורה שהוא/היא צ’יקורי לא מאוזן, יהיה הורה שנותן יתר על המידה, מעניק כל דבר שנדמה לו שהילד רוצה או צריך, עוד לפני שהילד הספיק לבקש. בכך ההורה משתק את עצמאות הילד, שלומד להיות תלוי בהורה לחלוטין. ילד להורה כזה לעולם לא ירגיש שהוא באמת יכול לחיות לבד, כי ההורה תמיד נוכח, דואג ומתערב. בנוסף, הורה כזה יעביר מסר סמוי שאומר “אני נותן לך הכול, לכן אתה חייב לי את נוכחותך ואת אהבתך”. אם הילד יתרחק ממנו, ההורה ירגיש נטוש, בלתי-אהוב, ונבגד. “האמא היהודייה” או הפולנייה, הקלאסית, כפי שהיא מצטיירת בבדיחות, היא בעצם טיפוס צ’יקורי לא מאוזן.
השותף הרומנטי:
במערכות יחסים בכלל, תכונת הצ’יקורי הופכת להיות חונקת. במערכת זוגית, טיפוס צ’יקורי שאינו מאוזן דורש נוכחות בלתי פוסקת ותשומת לב. הוא רוצה שבן/בת הזוג יהיו לידו ויתחשבו קצת”, ואינו מסוגל לראות את הצרכים של האחר. הוא מפגין קנאה או פגיעות אם בן/בת הזוג יבלו מחוץ למסגרת הזוגית, ומשתמש בביטויים כמו: “אחרי כל מה שעשיתי בשבילך…” כדי להפעיל לחץ רגשי.
מניפולציות באמצעות רגשות אשמה
* הכלי הראשי של אדם שהוא טיפוס צ’יקורי לא מאוזן הוא רגש האשמה. הוא מומחה בלעורר באחרים הרגשה שהם לא בסדר, או שהם אינם אסירי תודה מספיק.
* תלונות דרמטיות: במקום לבקש משהו בצורה ישירה, הוא יתלונן באופן דרמטי על הבעיה: “אני כל כך עייפה / חולה / לבד…” עד שהאדם שמולו יחוש אשמה מספיקה כדי לטפל בבעיה, והוא ישיג את מבוקשו (תשומת לב, עזרה, נוכחות וכו’).
* התבכיינות וקורבנות: אדם כזה אינו מבין שההתנהגות שלו מרחיקה אנשים. הוא מפרש את הריחוק שלהם כהוכחה נוספת לכך ש”לא אוהבים אותי” ו”אני לא מקבל מספיק”. הוא מרגיש שזה לא הוגן, שמגיע לו, והמצב הזה מעמיק את הצורך שלו במניפולציה, כך שנוצר מעגל בלתי פוסק.
שליטה במסווה של “דאגה”
הדאגה של הצ’יקורי אינה אמיתית; אלא מסווה לצורך שלו לשלוט בחייהם של אחרים. הוא “יודע טוב יותר” מה טוב לילדים, לבני הזוג או לחברים שלו, ולפעמים גם עבור אנשים זרים שאיתרא מזלם לעמוד לידו בתור בקופת חולים או בסופר.
ביקורת סמויה:
במקום להציע עזרה, הוא יבקר את האופן שבו אנשים אחרים פועלים. הוא יראה למי שסביבו כמה הוא פועל לא נכון ואיזה דברים הוא עושה לא בסדר, והוא יעזור אם יבקשו ממנו לעשות את הדברים בדרך שלו. בכך הוא מבטיח שהאחר יזדקק לו כדי “לתקן” את המצב.
התערבות בלתי פוסקת:
הוא מתקן, מחליט, מבקר, שואל, ומודיע על החלטתו, גם בעניינים שאינם קשורים אליו. הכל נעשה מתוך דאגה, לכאורה, ומתוך אכפתיות, כביכול. בפועל הוא עושה הכל בכדי למנוע מכל אחד סביבו לעשות משהו שעלול לפגוע בתלות שלהם בו.
הצעד הראשון לריפוי: הכרה ושחרור האגו
קשה לנו מאוד לראות מתי ואיפה אנחנו מתנהגים כך. זאת לא התנהגות שאף אחד מאיתנו יאהב לראות את עצמו עושה. אבל, מה לעשות, בכולנו יש צ’יקורי קטן (או גדול) בנקודות מסוימות בחיים. הצעד הראשון לריפוי הוא הכרה במצב . לפעמים צריך להודות בעובדה שמאחורי הנתינה הרבה והנדיבה ועומד צורך אגואיסטי לקבל.
כאן באה לידי ביטוי העבודה של תמצית הצ’יקורי של פרחי באך.
פעולת הריפוי של תמצית הצ'יקורי
תמצית הצ’יקורי אינה מבטלת את הנתינה אלא היא משחררת את המניע המותנה שמאחוריה.
הטיפול עובד בשני מישורים:
המישור הראשון הוא נטרול החשבונאות: נטילת התמצית עוזרת לאדם להבין, באופן לא מילולי ולא מודע, שנתינה אמיתית היא זו שאינה מחכה לתמורה. ההתמקדות הפנימית, הלא מודעת, עוברת מ”מה אני מקבל?” ל”איזו זכות יש לי לתת!”.
המישור השני הוא מילוי החור הרגשי: ככל שהאדם לומד לתת מתוך מקום שלם, ולא ממקום של חסך, כך הוא מפתח יותר ביטחון פנימי שאינו תלוי באישור חיצוני. החור הנוראי בלב, זה שנוצר מחוסר אהבה ותשומת לב בילדות, מתחיל להיסגר. וכשהוא נסגר, הוא כבר לא מפעיל אותנו.
כשתכונת הצ’יקורי מתאזנת, האדם יכול להמשיך לתת בנדיבות, אבל הנתינה תיעשה ממקום אחר. הוא משחרר שליטה ומשחרר את האנשים סביבו מהתלות בו. הוא כבר לא חייב שיהיו חייבים לו. הנתינה הופכת חופשית והקשרים הבין-אישיים והחברתיים הופכים לקשרים בריאים, מאוזנים ואמיתיים, שמבוססים על חיבה הדדית ולא על תלות, מניפולציות והרגשת חובה. במצב המאוזן מחדש טיפוס צ’יקורי מפסיק לחיות בפחד שיעזבו אותו, ומקיף את עצמו באנשים שנשארים לידו מתוך בחירה, מתוך אהבה.
לקיחת צ’יקורי היא מסע לא פשוט, כי היא דורשת מהאדם לראות את צד של עצמנו שלא רק שאינו נוח, הוא אפילו מכוער. זה לא נעים לראות את המניפולטור הפנימי שמסתתר מאחורי מסכת הדאגה והנתינה, אבל הכרת הבעיה היא כבר חצי הדרך אל הפתרון. זהו צעד חיוני אל עבר שלווה, ביטחון אמיתי ואהבה נקייה, שאינה דורשת תמורה.
