ישנן הפרעות שכולנו חולקים, ברמה זו או אחרת, כמו OCD (ומי אמר הפרעות אכילה ולא קיבל?).
“חיידקים נמצאים על העצים ובשמיים,
אני כמעט ולא נושם ולא נכנס למים,
לעולם לא מפהק בפה פתוח
עד שלא בודק את כיוון הרוח.
נזהר מאוד וישנה סיבה לי
בכל מקום בלי ניקיון יש חיידק פוטנציאלי”
(תה עושה סחרחורת, דני סנדרסון)
כשאנחנו מדברים על OCD אנחנו ישר חושבים על אנשים ששוטפים ידיים עשר פעמים בשעה, שוטפים את הבית חמש פעמים ביום, מחליפים בגדים כל שעה עגולה, ונמנעים עם מגע עם העולם החיצון המלא בחיידקים, ממש כמו בשיר של דני סנדרסון. אבל זה לא בהכרח ככה, ו – OCD יכול להתבטא בכל מיני דרכים, כמו בדיקה ואובססיבית של כל דבר שנעשה ולכן לעשות דברים מסוימים מספר פעמים בצורה כפייתית ועוד. בסך הכל מדובר בשתי פנים של אותו מטבע.
אם כל אחד מאיתנו יסתכל רגע על עצמו טוב טוב הוא בטוח יזהה את הנקודות בהן ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית (OCD, או בעברית: הפרעת טורדנות כפייתית) הזו מרימה אצלו ראש, גם אם הוא קטן קטן.
ל כל אחד מאיתנו יש את הנקודות בהן הוא בודק את עצמו שוב ושוב ושוב, וכולנו מתעסקים עם ניקיון הגוף שלנו, עם ריח הזיעה שלנו, עם שמנוניות השיער שלנו ועם מצב שיערות הגוף שלנו הרבה יותר ממה שהטבע דורש. זה עניין של חינוך, של תרבות, של התנייה סביבתית, וזה קיים בכולנו ברמה כזו או אחרת.
האם זה מפריע לך?
אז מה הופך את ההפרעה הזו, שקיימת בכולנו ברמה סבירה כלשהי, למשהו שמוגדר כהפרעה, כלומר מפריע לתפקוד היומיומי שלנו?
ובכן, ההפרעה תלויה בהגדרה שלנו אותה כהפרעה. אם נסתכל סביבנו תמיד נמצא את האנשים הנקיים בהגזמה בהשוואה אלינו, וזה עדיין לא מגדיר אותם כלוקים ב- OCD.
OCD, כמו כל הפרעה אחרת, מוגדר כהפרעה כשהוא מתחיל להפריע לתפקוד היומיומי שלנו. אם אנחנו מאחרים באופן קבוע לכל מקום כי אנחנו חייבים לשטוף את הבית לפני שיוצאים ואז מרגישים מלוכלכים וחייבים להתקלח, לדוגמא, או נמנעים ממפגשים חברתיים ועבודה בגלל הפחד מחיידקים – זאת הפרעה.
הגדרת ההפרעה כהפרעה תלויה כמובן בהגדרה האישית שלנו. באופן אישי אני מכירה הרבה מאוד אנשים שאוהבים את ה- OCD שלהם ונהנים מההתעסקות בניקיון ומהתוצאות שלו. זה בסדר גמור. יש מקרים בהם ההתנהלות האובססיבית מפריעה לסביבה ולא לאדם עצמו, אבל אז שיתוף הפעולה הטיפולי (בכל סוג טיפול) מהאדם יהיה קטן מאוד עד לא קיים, והסיכוי ליצור שינוי משמעותי בתחום הזה יהיה נמוך. במקרים כאלה עדיף לטפל בהגדלת יכולת ההכלה של הסביבה.
גם אנשים שבאופן מובהק ומופגן נמצאים בקצה השני של הסקאלה – אלא שלעולם לא מסתכלים לאחור, אלה שאינם מסיימים דברים עד הסוף, ואלה שאינם דואגים להגיינה אישית כלל או מזניחים את ניקיון הבית באופן מוחלט, גם הם סובלים מחוסר איזון באותו תחום. זו רק האבחנה הקלינית המודרנית שלא קוראת להם באותו שם.
לפעמים ההפרעה עצמה לא מפריעה לנו, אבל כן מפריעה לאינטראקציה עם הסביבה, ואז התוצאה של ההפרעה היא הגורם המפריע. בכל מקרה, כדי לחולל שינוי חייב להיות רצון לשינוי.
ואיך כל זה קשור לפרחי באך?
או, אני שמחה ששאלתם…
בטיפול בפרחי באך ההסתכלות היא הוליסטית, ולכל בעיה יש גורם, שורש ומקור, שנובע, תמיד ובהכרח, מחוסר איזון בין הגוף -לנפש. אין בעיה שמגיעה מהרובד הפיזי בלבד.
במקרה של OCD, מדובר בדרך של המוח להתמודד עם חרדה. הפעילות הכפייתית היא הדרך של המוח ליצור תחושת שליטה וסדר במקום שזה חסר לו, בגלל חוסר איזון. בדרך כלל המקור לחרדות כאלה הוא טראומה כלשהי, וזו אחת הנקודות בהן הרפואה ההוליסטית והפסיכיאטריה נמצאות בהסכמה.
מכיוון שאנחנו שואפים באופן טבעי לאיזון, תחושה של חוסר סדר, שליטה או ניקיון פנימי עשויה להוביל אותנו, בתנאים מסוימים, לחיפוש אובססיבי של סדר וניקיון חיצוניים ש”ירגיעו” אותנו וייתנו לנו תחושה שהדברים מאוזנים.
הפרח שמדבר על OCD בצורה קלאסית הוא CRAB AAPLE (תפוח בר).
אני לא עובדת עם רצפטים ידועים מראש, ובמכלול הבחירה תמיד יהיו עוד תמציות שיתלוו לקראב אפל, בהתאם לאישיות של האדם. גם יכול להיות שהתמצית הזו תצא בבחירה לאדם שעל פניו לא סובל מ- OCD, או שיהיה אדם שסובל מ- OבD שלא יצא לו קראב אפל, בגלל שבהסתכלות הכללית על התמציות ההרכב הכללי גדול מסכום חלקיו. למרות זאת, מהניסיון אני רואה שאנשים שמגיעים אלי לטיפול עם OCD, כמעט תמיד יצאו עם הרכב שיש בו גם קראב אפל, למרות שאני בוחרת את התמציות בצורה אנרגטית “עיוורת” ואין לי שום דרך לדעת איפה נמצאת כל תמצית בקופסת התמציות.
אז מה יש לנו כאן?
כטיפוס, אדם שהוא “קראב אפל” הוא אדם יסודי, שמעניק תשומת לב לפרטים ואכפת לו מביצוע מושלם. הוא יכול להיות רס”ר מעולה, ותמיד אפשר לסמוך עליו. סה”כ אדם די סבבה.
אבל
השאיפה שלו לעשות דברים בצורה מושלמת עשויה לצאת מאיזון אם יש לו איזושהי תחושה של “חוסר סדר” פנימי או חוסר שלמות פנימית. תחושות כאלה קיימות אצל כולנו ברמה כזו או אחרת, כתוצאה מחינוך או טעויות בלתי נמנעות של ההורים או המחנכים בגיל הצעיר.
כשהשאיפה החיצונית לשלמות וסדר נפגשת עם התחושה הפנימית של החוסר בהם, נקבל את מה שנקרא הפרעת OCD. החיפוש הפנימי אחר ניקיון, סדר, שליטה ושלמות, מוביל לעיסוק אובססיבי בהם בצורה חיצונית. בגלל חוסר הנכונות של האדם “להתכלכך” הוא עשוי לפספס הרבה מאוד דברים, כולל עולמות שלמים של רגש שהוא לא יעיז לגעת בהם בגלל שהם לא מושלמים או “נקיים” ובגלל שאין לו שליטה עליהם.
כשאדם כזה ייקח פרחי באך הוא יחזור לאיזון. כלומר, האופי הבסיסי שלו לא ישתנה, אבל הוא יוכל ללמוד לסלוח לעצמו על חוסר השלמות הטבעית שלו או ילמד לראות את היהלום הגולמי שיש בתוכו או ילמד למצוא את האיכות שבתוכו מתוך ניסוי וטעייה. כך או כך הוא יפסיק לחפש את הסדר והניקיון החיצוניים בצורה אובססיבית, וילמד להיות יותר שלם עם עצמו.