מי סובל מניקיון כפייתי?

כבני אדם יש לנו צורך תמידי ולא מודע באיזון.  אם אני מרגיש נקי מבפנים, ברגש ובנשמה, אין לי שום בעיה שיהיה לכלוך בחוץ. לכל אחד יש את הגבולות שלו, כמובן, אבל אם אני מרגיש או מרגישה מלוכלך/ת ברגש ובנשמה שלי אני לא אוכל לסבול לכלוך נוסף בחוץ. זה פשוט יהיה יותר מדי.  הקצה השני של הסקאלה הוא הזנחה מוחלטת, של עצמי ושל הבית, וכמו בהרבה דברים אחרים, שני הקצוות הקיצוניים של הסקאלה מעידים על חוסר איזון ויכולים לנבוע מאותה נקודה, מאותה טראומה. הקצה בו חוסר האיזון יבוא לידי ביטוי תלוי בהרבה גורמים ובאישיות של כל אחד ואחת מאיתנו. 

הרגשת הלכלוך הפנימי הזו אינה מודעת, כמובן, לפחות ברוב המקרים. גם אם אנחנו יודעים שהייתה טראומה בעברנו, והרבה פעמים אנחנו לא מודעים לזה בכלל כי הדחקנו את החוויה הטראומתית, אנחנו לא יודעים לעשות את ההקשר הזה בין הטראומה לצורך האובססיבי שיהיה נקי. 

ניקיון כפייתי הוא חלק מרשימת סימפטומים גדולה שמשויכת ל- OCD ומעיד על שבר פנימי. כל הסימפטומים במשפחה זו הם דרך של המוח להתמודד עם חרדה שמקורה בטראומה, ואת זה הפסיכולוגיה אומרת, לא אני.   

ניתן לקרוא עוד על OCD כאן 

להתמודד עם נקודות חשוכות וכואבות בעבר שלנו זה לא קל, בלשון המעטה. זה מורכב, כואב, ומפרק ממש את הנפש. למוח קל הרבה יותר לדאוג שיהיה נקי מאשר להתמודד עם הכאב הנוראי ועם חושך פנימי גדול כל כך.

 אבל המחיר של הדחקת הטראומה עשוי להיות כבד ברמה היומיומית. הפעם אנחנו מדברים על ניקיון אובססיבי אבל זה יכול להתבטא במגוון דרכים, תלוי בטראומה וברגש שהיא יצרה בתוכנו.

מלבד המרדף התמידי אחרי הניקין וחוסר היכולת להתמודד עם דברים שאינם נקיים מספיק, מי שסובל מניקיון כפייתי מתמודד גם עם אנשים שאינם נקיים מספיק, לפחות על פי הסטנדרטים שלו, או שלה במאמר הזה.

ולא רק זה, לפעמים הצורך האובססיבי הזה בניקיון מרחיק מאיתנו אנשים שאנחנו אוהבים, ואנשים שאוהבים אותנו, ושבסיטואציות אחרות יכולנו להיות קרובים ממש. הדרישות הגבוהות ביחס לרמות הניקיןו יכולות להיות מעמסה על אחרים, גם אם הם בני המשפחה הקרובים לנו ביותר.

כלומר, בסופו של דבר, הצורך הכפייתי בניקיון יכול לגבות מחיר יקר במערכות יחסים בין-אישיות וביכולת שלנו להינות מהחיים.