להיות חולת ניקיון ולפתור את זה עם פרחי באך – סיפור מקרה

להיות “חולה ניקיון” זה טוב או רע? זה תלוי בחוויה האישית שלך כלפי זה. אם זה חשוב לך ואהוב עלייך, הכל בסדר. אבל אם זה מפריע לך – הגעת למקום  הנכון וטיפול בפרחי באך בהחלט יכול לעזור.

נ’ היא מהאנשים שאהבו את האובבססיה של עצמם לסדר ולניקיון. היא תמיד הגדירה את עצמה כ"חולת ניקיון” אבל זה נאמר בהומור ואף פעם לא באמת הפריע לה, להיפך – היא מאוד אהבה את זה. היא אהבה לנקות ואהבה שנקי וזה הסתדר לה מצוין עם חיי הרווקות בדירה ששכרה לבד. היא שמרה על הניקיון ולא היה אף אחד אחר שילכלך. על פרחי באך היא בכלל לא שמעה בשלב הזה של חייה.

למרות שהיא חיה לבד ואף אחד לא ליכלך את מה שהיא ניקתה, היא שטפה את הבית כמה פעמים בשבוע, וידאה שאין אבק בשום מקום והקפידה שהבית יבריק כל הזמן. היא אהבה את זה ככה והכל היה בסדר.

כשבן הזוג שלה עבר לגור איתה לקח להם זמן להסתגל. עיקר ההסתגלות הייתה מצידו, אבל הוא למד להתחשב בצורך שלה שהכל יבריק ודאג שיישאר נקי אחריו, כמה שהוא יכול. הוא ניקה אחרי עצמו את השירותים, את הכיור, את השיש ושולחן האוכל, ומעולם לא השאיר כביסה מלוכלכת זרוקה על הרצפה בשום מקום.

גם לנ’ לקח זמן להסתגל לשינוי. עם כל ההתחשבות שלו, עדיין חיו בבית שני אנשים במקום אחת. אז במקום לשטוף את הרצפה יום כן ויום לא היא התחילה לשטוף את הרצפה בכל ערב, ולנקות את המקלחת והשירותים כל יום. אבל זה היה מחיר קטן לשלם עבור החיים עם בן הזוג, שלימים הפך לבעלה.

אגב, בכל מקרה שיש בעיות הסתגלות מכל סוג – למסגרת חדשה, לזוגיות, וכל שינוי שיכול להיות, טיפול בפרחי באך יכול לשנות את ההתמודדות שלנו עם השינוי ולשפר את ההתסגלות שלנו למצב החדש.

מה קורה כשיש שניים?

אחרי כמה שנים נולד הילד הראשון של נ’ ובעלה. אחרי ימי המנוחה היא חזרה לשגרה, כולל שגרת הניקיון. אבל עם ילד זה קצת יותר קשה. כשהוא התחיל לזחול היא הייתה מרוצה מזה שהרצפה נקייה והיא לא צריכה לדאוג שהוא מתלכלך, ובכל זאת היא קילחה אותו כמה פעמים ביום.

ככל שהוא גדל היא המציאה לעצמה פטנטים לשמירה על בית נקי, כמו לתת לו לאכול לבד רק באמבטיה או לשים ניילון עבה על הרצפה מתחת לשולחן אוכל ברדיוס מספיק גדול, ככה שגם האוכל שנופל או נזרק ייפול על הניילון. כמובן שהיא שטפה את הבית אחרי כל ארוחה, כלומר 3-4 פעמים ביום לפחות,  ועוד פעם אחת בלילה, אחרי שהוא הלך לישון, אבל היא עשתה את זה בשמחה והשמירה על בית נקי שעומד בסטנדרטים שלה היה שווה לה את המאמץ והעייפות.

כשהילד הבכור של נ' היה בן שלוש וחצי נולד הילד השני, ואז נ’ התחילה להרגיש שקשה לה. השטיפות המרובות של הבית, המאבק הסיזיפי לשמירה על הבגדים של הילדים, כמויות הכביסה והכלים שחיכו לה בסוף כל יום וכו’, גבו מחיר שכבר היה לה קשה לשלם. היא עדיין לא רצתה לוותר על חיים נקיים ומסודרים, אבל כבר התחילה להרגיש מירמור כלפי הילדים שגורמים לליכלוך בעצם קיומם, התרעמה על המאמץ לשמר את רמת הניקיון הסבירה בעיניה, וכעסה על בעלה שלא עוזר לה מספיק, למרות שהוא השתדל.

במקרה, באותו זמן, חברה טובה של נ' הייתה אצלי לטיפול בנושא אחר, ובעקבות הצלחת הטיפול היא המליצה לנ' לעבור טיפול בפרחי באך. היא לא חשבה אז על הניקיון, אלא על ההסתגלות של נ' לאימהות בכלל ולטיפול בשני ילדים בפרט. נ' אמנם שוחחה איתי בטלפון על הטיפול, אבל, בסופו של דבר, החליטה לוותר.

ואז היו שלושה…

כשנולד הילד השלישי היא הרגישה שהיא באפיסת כוחות, וכשהוא נכנס לגן היא החליטה שהיא לא יכולה להמשיך ככה. היא עדיין הזדעזעה כשראתה איך ילדים של אחרים חוזרים הביתה מטונפים מיום של משחקים. היא לא יכלה לדמיין שהילדים שלה ייכנסו ככה הביתה ולא ראתה איך היא מוותרת על זה, אבל היא כן רצתה לא לסבול.

היא הבינה, בשכל ובמחשבה, שנשים אחרות חיות עם הלכלוך בשלום והבינה שזה הגורם לסבל שלה, ועם ההבנה הזו היא הגיעה אלי, עם הבקשה שאטפל בה בעזרת פרחי באך.

טיפול בבפרחי באך

נ’ חשבה שהטיפול בתמציות פרחי באך יגרום לה להתייחס אחרת לעבודות הבית ולטרחה הכרוכה בשמירה על הסטנדרטים שלה. השאיפה שלה הייתה לחזור להינות מהניקיון ולשמר את תחושת הסיפוק שיש לה אחרי שטיפת הבית לאורך זמן רב יותר. היא רצתה לחזור להינות מפעולת הניקיון ולא דמיינה שהטיפול ישנה את היחס שלה לניקיון בצורה כל כך מוחלטת.

אבל בחיים יש הפתעות.

נ’ לא כל כך שמה לב לשינוי שהתחולל אצלה לאט לאט, אבל הוא קרה. תדירות שטיפת הבית ירדה מחמש פעמים ביום לארבע, ואז לשלוש ואז לפעם אחת ביום וטאטוא פעם אחת. אחרי כמה חודשים היא הפסיקה לרדוף אחרי הילדים שלא יתלכלו ונתנה להם לשחק בגינה בשקט, ופתאום הפסיקה לכעוס עליהם על הלכלוך שהם משאירים אחריהם בכל מקום.

חשוב לציין שבגלל שהילדים היו כבר מחונכים בעניין הניקיון, הם שמרו על ניקיון וסדר באופן יחסי לילדים אחרים, וידעו גם איך לשחק בגינה בלי להתלכלך כמו ילדים אחרים, אבל יחסית למה שהורגלו בבית, הרסן שוחרר בהחלט.

אבל נ’ לא שמה לב לכל זהה ילדים לא אמרו כלום, ובעלה, אמנם שם לב, אבל שתק.

הדבר היחיד שנ’ שמה לב אליו היה שהיא הפסיקה לכעוס, ועל כך היא הייתה אסירת תודה לי, ולפרחי באך.

“לא מפריע לי שהם מלכלכים, אני פשוט מנקה אחר כך וזהו. ממש כמו פעם”.

זה ממש לא היה כמו פעם, אבל היא לא קלטה את זה בכלל.

נ’ הייתה מרוצה – היא הפסיקה לסבול, בדיוק כמו שהיא רצתה, ואחרי 4 חודשים סיימנו את הטיפול  בפרחי באך בהצלחה.

שיחת טלפון מפתיעה

אבל אחרי ארבעה חודשים היא התקשרה אלי פתאום. בהתחלה לא הצלחתי להבין מה היא אומרת בתוך ההשתנקויות שלה .חשבתי שהיא בוכה, חשבתי שקרה משהו, ונלחצתי. אבל אז התברר שהיא פשוט צוחקת.
על עצמה.

כשהיא הצליחה לנשום באופן מסודר היא אמרה לי ככה:

“נכנסנו הביתה עכשיו מהגינה, עם כמויות חול שלא היו מביישות את הסהרה ופתאום קלטתי מה הולך סביבי – יש כלים בכיור, מכונת כביסה מאתמול שעוד לא קיפלתי, הילדים מלוכלכים, וכל החול הזה!

לשנייה הייתה לי תחושה של טעות, כאילו נכנסתי לבית של מישהו אחר. בשנייה שאחר כך נלחצתי מהמחשבה שאני צריכה לנקות את כל זה, ואז אמרתי לעצמי – לא נורא, ופתאום הבנתי שנהייתי מהנשים האלה שפעם לפני הטיפול בפרחי באך, הייתי מזדעזעת מאיך שהן חיות. אבל וואלה – זה לא נורא, ואני בכלל לא בטוחה שבלילה, אחרי שהילדים ילכו לישון אני אשטוף את הבית. אולי מחר”.

“ואז” היא אמרה “התחלתי לצחוק והתקשרתי אלייך. הייתי חייבת לספר לך.”

לקריאה על הגורמים להפרעות OCD והפרעות ניקיון אובססיבי, ואיך מטפלים בזה בעזרת פרחי באך

להרחבה קצרה על ניקיון אובסיסיבי כצורת ביטוי של OCD באתר המרכז לטיפול בהפרעות טורדנות כפייתית

ואם הזדהית עם חלק מהכתוב ואת רוצה לבדוק האם טיפול בפרחי באך יכול לעזור לך, את מוזמנת לקבוע איתי שיחת ייעוץ טלפונית ללא עלות.