הפחד הוא חלק מהחוויה האנושית, אך הוא לא חייב לנהל אותנו. תמצית מימולוס משנה את דרך ההתמודדות שלנו עם פחדים וחרדות ממקור ידוע כדי שנוכל לחיות מתוך חופש וביטחון עצמי.
“הפחד דופק על הדלת והאמונה פותחת אותה כדי לראות שאין שם אף אחד”. המשפט הזה, שאני לא יודעת מי אמר אותו, הוא אולי הדרך הפשוטה והיפה ביותר להסביר את מה שתמצית מימולוס (MIMULUS) יכולה לעשות בשבילנו.
פחדים וחרדות
אף אדם לא משוחרר מלהרגיש פחד. כולנו פוחדים. חלקנו פוחדים מהלא נודע, וחלקנו פוחדים מדברים מאוד ברורים, כמו חרקים, חושך, להישאר לבד, מכישלון או מדחייה. הפחד, כל פחד, הוא לא אויב אלא חלק מהחוויה האנושית, וחלק ממנגנון הישרדות חשוב.
בגלל שתת המודע הוא זה שמנהל את החיים שלנו באמת, הרבה פעמים אנחנו בכלל לא מודעים לפחדים העמוקים שלנו, ולצורה שבה הפחד מנהל את החיים שלנו בלי שנרגיש. המטרה של תת המודע היא תמיד לשמור עלינו מפגיעה. אם נפגענו פעם, בעיקר בילדות, תת המודע יעשה הכל כדי שלא ניפגע שוב. תת המודע שלנו לומד ומפנים לקחים, והוא ירחיק אותנו מכל מה שדומה לאפשרות להיפגע באותה צורה שוב.
הבעיה היא שהפחד הזה מגביל אותנו, בלי שאנחנו שמים לב. בגלל הפחד, ועל מנת שלא ניפגע שוב, תת המודע מצמצם את המרחב שבו אנחנו חיים.
תמצית מימולוס לא מבטיחה שנפסיק לפחד, אבל היא בהחלט משנה את דרך ההתמודדות שלנו עם הפחד, ועוזרת לנו להפסיק לתת לפחד להכתיב לנו את החיים. תמצית מימולוס היא כלי שיכול לרכך את הפחד וההגבלה שהוא מביא איתו, לשחרר את הפחדים ולהחזיר לנו את הביטחון.
ישנן שתי תמציות קלאסיות לטיפול בפחדים: אחת היא אספן, שמטפלת בפחדים וחרדות שהמקור שלהם לא ידוע. התמצית השנייה שמטפלת בפחדים היא מימולוס, שעליה אנחנו מדברים כרגע, שמטפלת בפחדים ספיציפיים שהמקור שלהם ידוע, כמו פחד מטיסות, פחד לדבר מול קהל, פחד מכלבים, פחד להיכשל, או אפילו פחד ממה שיחשבו עליי.
רגישות גבוהה היא מתנה עם תג מחיר גבוה
אדם שהוא טיפוס מימולוס במהות שלנו הוא בדרך כלל רגיש מאוד, ורגשי מאוד, לעיתים רגשי מדי. הוא חי את החיים בזהירות – לא מתוך שיקול דעת בהכרח, אלא מתוך דחף הישרדותי שלא נותן לו להיפתח באמת. לעיתים מדובר במי שמתרחק מהתנסויות חדשות רק כי הוא פוחד להיכשל או להיפגע.
טיפוס מימולוס הוא אדם רגיש מאוד, כאמור, ולכן הוא חשוף להשפעת הסביבה, ופגיע. הוא נותן אמון בקלות עד כדי נאיביות וזקוק לאהבה ותמיכה כדי להצליח לשמור על יציבות. אנשי מימולוס רואים את הטוב שבאנשים אחרים ונותנים אמון בקלות רבה. הקלות שבה הם נותנים אמון, באנשים אחרים ובחיים עצמם, מובילה אותם להתאכזב ולהיפגע, וכשזה קורה הם מתחיל לסגור את החלקים הפגיעים באישיות שלהם, מתוך צורך להגן על עצמם.
כאשר הם חווים חוויות חוזרות של אכזבה, דחייה או לעג, גם אם הוא מינורי, התת מודע שלהם סוגר את דלתות ההגנה הפנימיות. זה יכול להישמע כמו חולשה, אבל זה לא. ככה עובד מנגנון ההגנה של תת המודע שלנו, והרגישות הגבוהה של טיפוסי מימולוס, גורמת לתת המודע שלהם להגן עליהם ביתר שאת.
סגירת חלקים מהותיים בתוכנו והתעלמות מהם מתרחשת הרבה מאוד. רוב האנשים נאלצים “לבלוע” חלקים באישיות שלהם ולהתעלם מהיבטים מסוימים באופי שלהם, באקט הישרדותי שמתבצע בצורה לא מודעת. אם הסביבה מגיבה בצורה ביקורתית לפן מסוים באישיות שלי או לתכונה מסוימת שיש לי, תת המודע שלי ילמד שהיא לא טובה ושצריך להסתיר אותה. אם החצנת היבט כלשהו באישיות שלי מובילה לפגיעה בי, תת המודע שלי לא ייתן לה לבוא לידי ביטוי, כדי להגן עלי.
הבעיה היא שמערכת ההגנה הזאת, “סגירת הדלתות” הזאת על ידי תת המודע, סוגרת לנו גם אפשרויות הבעה, את החופש הפנימי שלנו, את השמחה והקלילות. במקום כל הרגשות האלה נכנס פחד. פחד מהמוכר, פחד פגיעה חוזרת.
ל”מחיקת” היבט מסוים באישיות, כל היבט, יש תמיד מחיר, ובמקרה של טיפוס מימולוס המחיר הוא פחדים וחרדות.
הפחד כמנגנון הישרדותי
פחד הוא לא האויב שלנו. אלא גורם הכרחי בתהליכי התפתחות אישיים, לאומיים, גלובליים ואנושיים. אם לא היינו מפחדים מקור, חושך וחיות טורפות, לא היינו יוצאים מהמערות. אם נצליח לקחת את הפחד ולבדוק מאיפה הוא בא ומה הוא מנסה להראות לנו, נוכל להפוך אותו לדחף שיקדם אותנו.
מכיוון שתת המודע שלנו תמיד לטובתנו ומגן עלינו, הפחדים הם הדרך שלנו להיזהר. פחד הוא רגש הישרדותי, כאמור. הפחד גורם לי לשים גבול ומונע ממני מגע עם האובייקט המפחיד, כך שלא אצטרך לחזור למקום שבו נפגעתי בעבר.
אפשר להגיד שפחד הוא המקום שבו נעדרת המודעות לאהבה. במקום שבו נפגענו, במקום שבו נלקחו מאיתנו הנאה ואהבה, במקום הזה אנחנו נחסמים. הביטוי של זה הוא הפחד. בטבע הפנימי שלנו האהבה קיימת כל הזמן ובכמות בלתי מוגבלת. במקום שבו נפגענו נוצר חושך שמסתיר מאיתנו את האהבה ויוצר תחושת פחד, שמגן עלינו כדי שלא ניפגע שוב.
לצד ההיבט הרגשי, פחדים וחרדות כרוניים יכולים להשפיע גם על הגוף. מערכת העצבים עלולה להימצא בדריכות קבועה, מה שעלול להתבטא בטיקים, מתח שרירים, הזעה, עודף אדרנלין, ואפילו קושי בנשימה. במקרים כאלה תמצית מימולוס פועלת לא רק על הנפש, אלא משפיעה על כלל המערכת הפיסיולוגית: מרגיעה, מווסתת, ומחזירה תחושת ביטחון.
פחד הוא מנגנון הישרדותי חשוב. אבל כשאותו שומר הופך אותנו לאסירים ומכתיב כל צעד, אנחנו מתחילים לסבול, בלי להבין אפילו ממה ולמה.
תמצית מימולוס, כמו כל התמציות של פרח באך, מאפשרת לחשוף בעדינות את המקומות שנסגרו. לא באגרסיביות, לא בלחץ, אלא בתהליך טבעי, רך, ומרפא. היא מעניקה לאדם הזדמנות לראות את דפוס הפחדים שלו מבחוץ, מבלי לשקוע בהם. לאט לאט, משהו בתוכו לוחש: “אתה כבר לא במקום ההוא. מותר לך להיות חופשי.”
לקריאת המאמר המרתק של פרופסור יורם יובל, “מה זה פחד ולמה אנחנו כל כך מפחדים?"
כשהפחד מפסיק לנהל אותך
אצל טיפוס מימולוס הפחד יוצר הגבלות שמפריעות למהלך החיים התקין. זה יכול להיות פחד אסוציאטיבי, כמו פחד מכלבים בגלל שנפגעתי פעם מחבר, ובתת המודע שלי כלבים הם חברים או חברים הם כלבים. תת המודע שלנו מורכב מהרבה מאוד רבדים, וכך גם האישיות שלנו, ואצל כל אחד הפחד יתבטא בצורה אחרת. ברוב המקרים הפחד הפנימי הזה, ולא משנה מה המקור שלו ומה הסימפטום שדרכו הפחד מתבטא, יגרום לחוסר מנוחה ועשוי לגרום לבעיות שקשורות למערכת העצבים כמו טיקים שונים, עודף אדרנלין, עצבנות גבוהה ועוד.
תמצית מימולוס עוזרת לנו לא לברוח מהפחד, אלא להקשיב לו. להבין מאיפה הוא בא, ממה הוא מגן עלינו, ובאיזה שלב הוא כבר לא משרת אותנו יותר. כמו מנוע שמתחיל לעבוד בחריקה, לקיחת התמצית מאפשרת לנו להתחיל תנועה חדשה, בה האדם מתנסה שוב בדברים שהוא הפסיק להתנסות בהם בגלל הפחד להיפגע, בעיניים פקוחות ומתוך אמונה עצמית ואמון.
זהו בדיוק ההבדל בין פחד משתק לבין פחד שמעודד תנועה. דרך העיבוד האנרגטי של התמצית, האדם מגלה שהוא יכול לעשות את מה שפעם הפחיד אותו, מבלי לחזור לכאב של הפגיעה והפצע שהיא הותירה בנפשו. לעיתים התגובה הראשונה לתמצית היא דווקא תחושת פחד מוגברת, אבל היא באה כדי שנראה אותה, נזהה את התחושה, ומשם נתחיל לשחרר את הפחד.
מה שמיוחד בפרחי באך, ובכלל זה גם תמצית מימולוס, כמובן, הוא שאין כאן דחיפה לפעולות או מעשים שהאדם עדיין אינו מוכן להם. אין כפייה או חשיפה בכוח. תהליך ריפוי על ידי פרחי באך הוא תהליך מדויק למטופל או המטופלת, שתומך בהם מבפנים, שמתקדם בקצב שמתאים למי שלוקח את התמציות, ובתנאי שהותאמו באופן אישי ובצורה הנכונה.
