פחד מלידה שנייה: כשחוויית הלידה הראשונה לא נותנת לשחרר

פחד מלידה שנייה אחרי חוויית לידה קשה: הגוף אולי שכח, אבל תת המודע זוכר. איך זה משפיע, למה זה קורה ואיך אפשר להגיע ללידה הבאה מוכנה ופנויה יותר.

"אני נכנסת לשבוע 40 ואין שום סימן שאני הולכת ללדת בקרוב. רוצים לעשות לי זירוז, אבל אני בכלל לא מרגישה מוכנה. את יכולה לעזור? הלידה הראשונה הייתה נוראית ואני מפחדת שזה יקרה שוב". נשמע לך מוכר? אני רוצה שתדעי שאת לא לבד.

הרבה מאוד נשים מוצאות את עצמן בבפחד מלידה שנייה בגלל חוויות לא-חיוביות, אם להתבטא בעדינות, בלידה הראשונה. הרבה פעמים הן בכלל לא מודעות לרמות הפחד שיש בהן. זה קרה גם לי. בחלק מהמקרים הלחץ הזה מורגש בצורה מודעת ואנחנו גם מבינות שהוא נובע מחויית הלידה הראשונה, ובחלקם לא. אבל בסוף זה מובן לכולנו עד כמה חוויית הלידה הראשונה קובעת את הלך הרוח שלנו לקראת לידה שנייה.

למה חויית לידה ראשונה משפיעה כל כך על השנייה?

כולנו רוצות חוויית לידה חיובית, ולא חשוב אם מדובר בלידה טבעית, לידה עם אפידורל או ניתוח קיסרי. לכל אחת יכולה להיות הגדרה קצת אחרת למונח "חוייה חיובית", אבל, בסופו של דבר, כולנו רוצות להיות מסוגלות לומר על הלידה שהיא הייתה חווייה חיובית. לצערנו, זה לא תמיד קורה.

בלידה הראשונה הפוטנציאל לחויית לידה שלילית גבוה: הגוף עוד לא מכיר את התהליך המאוד לא פשוט שהוא עומד לעבור בפעם הראשונה, המוח לא באמת מוכן לעוצמות הכאב, בתי החולים מעדיפים את היולדות בתנוחה שנוחה לרופאים אבל לא מעודדת לידה, ועוד. אם לא עשית קורס הכנה ללידה, אם לא לקחת דולה, או שהדולה שלקחת לא עשתה איתך עבודת הכנה נכונה, הסיכויים לחוייה חיובית קטנים עוד יותר.

חוויית לידה קשה, או לא חיובית, בכל לידה, היא לא רק תוצאה של סיבוך רפואי, והיא לא אומרת בהכרח שהלידה הייתה טראומטית. חווית לידה שלילית יכולה לנבוע מתחושה שלא שמעו אותך, חוייה שהחלטות נלקחות עבורך בלי שיש לך זכות בחירה, התחושה הנוראית של איבוד שליטה על מה שקורה לגוף שלך, או פשוט כאב שלא היית מוכנה אליו. מבחוץ אולי הכול עבר "בסדר", התינוק נולד בריא וכולם שמחים, גם את, אבל לפעמים השמחה מרגישה קצת פגומה כי יותר מדי דברים לא עבדו עבורך, או שעצם ההזכרות בלידה מעלה בך רגשות שליליים.

כשחוויית הלידה הראשונה היא שלילית, יש לה השפעה לא רק על החיים המיידיים שלנו אלא גם על הלידות הבאות שלנו. ככל שהחוייה הייתה קשה יותר וטראומטית יותר, כך תת המודע מקשה עלינו לשחרר את הגוף לקראת הלידה השנייה, ואנחנו עשויות להיכנס לסטרס ככל שהלידה מתקרבת, אפילו בלי להבין למה.

כשהגוף זוכר

הגוף והנפש הם מערכת אחת. מה שעברנו בלידה הראשונה לא נשאר רק בזיכרון, אלא גם בגוף. ההורמונים השונים שמשתחררים אחרי הלידה גורמים למודע שלנו לשכוח מאוד מהר את הקשיים והכאב. אני בטוחה שהרבה נשים מכירות את התופעה הזאת על בשרן, ואני יכולה להעיד באופן אישי שמייד אחרי הלידה הראשונה שלי, שהייתה טראומטית מאוד, אמרתי לבעלי דאז שאם הוא רוצה עוד ילדים הוא יצטרך ללדת אותם בעצמו, אבל אחרי כמה שעות כבר התחלתי לתכנן את הלידה הבאה. וכשהלידה הבאה מתקרבת, תת המודע, שזוכר את החוייה גם כשהמודע שלנו לא,  מזהה את ה"סכנה" ומתכונן להגן עלינו: הוא נדרך, מתכווץ, נאחז ולא מרפה, רק כדי שלא נעבור את החוייה השלילית ההיא שוב. וכל זה בדיוק בזמן שבו אנחנו צריכות להרפות, לשחרר ולהיפתח.

זה גם הרגע שבו לפעמים "לא קורה כלום". שבוע 40 מגיע, ואחריו שבוע 41, ואין צירים ואין סימנים, או שכבר יש סימנים, ואפילו צירים, אבל הלידה עצמה לא מתקדמת. לפעמים ההריון ממשיך, הלחץ מסביב עולה, ומדברים על זירוז. והיולדת, שמרגישה שהיא בכלל לא מוכנה, נכנסת למעגל של עוד לחץ ועוד פחד, שרק מקשים עליה יותר.

החלק המבלבל הוא שהרבה נשים בכלל לא מחברות בין התחושות שלהן לבין הלידה הקודמת. "עברתי את זה, זה מאחוריי", הן אומרות. אבל התת מודע זוכר את הדברים שקרו, את החוייה השלילית שלנו, והוא זה ששולט על הגוף.

תת המודע: השומר שלא שוכח

תת המודע שלנו מנהל לנו את החיים, בלי שנשים לב. זו המערכת שאחראית על רוב הבחירות שלנו, על התגובות שלנו ועל הדרך שבה כולנו מתנהלות ומתנהלים בעולם. לתת המודע יש תפקיד אחד מעל הכל: להגן עלינו.

כדי לעשות את זה, תת המודע רושם כל מקום, כל אירוע שנחווה אצלנו בצורה שלילית וכל דרך שבה נפגענו בעבר, ודואג שלא נגיע אליהם שוב. הוא לומד ומפנים לקחים, ומרחיק אותנו מכל מה שדומה לאפשרות להיפגע באותה צורה שוב. איך הוא עושה את זה? באמצעות פחד. הפחד הוא רגש הישרדותי, והוא הדרך של תת המודע לסמן לנו "עד כאן, לשם אנחנו לא חוזרות".

הכוונה של תת המודע תמיד טובה, הוא רוצה לשמור עלינו, אבל התוצאה, ברוב המקרים, מעכבת אותנו. כי תת המודע לא יודע להבחין בין סכנה אמיתית לבין משהו שרק מזכיר אותה. מבחינתו, לידה היא לידה. אם הלידה הקודמת נרשמה אצלו כחוייה שלילית, הלידה הבאה היא סכנה שצריך להתגונן מפניה.

חשוב להבין שטראומה לא נקבעת לפי מה שקרה בפועל, אלא לפי האופן שבו חווינו את מה שקרה. שתי נשים יכולות לעבור לידה כמעט זהה, ואחת תצא ממנה עייפה ומאושרת והשנייה פגועה ומבוהלת. אין כאן נכון או לא נכון ואין כאן אשמה. יש את החוייה שלך, וזו החוייה שתת המודע שלך זוכר.

הבעיה היא שאת החוייה הזאת אי אפשר לשכנע בהיגיון. אפשר לדעת בראש. המוח מבין שהפעם יהיה אחרת, שהצוות שונה, שהגוף כבר מכיר את הדרך, ואפשר גם לתכנן הכול נכון. אבל תת המודע לא מקשיב להיגיון. הוא עושה את החשבון שלו, ובחשבון הזה, להישאר סגורה ומוגנת עדיף על לחזור למקום שבו נפגעת. ולכן, כדי לשנות את התגובה של הגוף, צריך להגיע אל המקום שבו החוייה נשמרת: אל תת המודע עצמו.

מהניסיון שלי, כיולדת וכמטפלת

כמי שילדה שלוש פעמים אני מכירה היטב את ההבדל בין הגעה ללידה כשאני מוכנה נפשית לחוייה, לבין הגעה בלי הכנה מתאימה. אני מכירה את ההבדל בין חוויית לידה חיובית כשיש צוות תומך לבין חוויית לידה שלילית עם צוות לא תומך (שלא נאמר מפריע). אני מכירה גם את תחושת הלחץ לקראת הלידה השנייה אחרי חווייה טראומטית בלידה הראשונה, ואיך החווייה הזו לא מאפשרת לגוף לשחרר וללדת בפעם השנייה.

אני גם יודעת מניסיון איך פרחי באך יכולים לשנות את זה, גם כיולדת וגם כמטפלת ביולדות אחרות.

להגיע אלי עם פחד מלידה שנייה

לקליניקה מגיעות אליי לעיתים נשים לקראת לידה שמרגישות לחץ ומתח שגדלים והולכים ככל שההריון מתקדם. הן יכולות להגיע בגלל קושי לישון בלילה או עצבנות גוברת או הרגשת סטרס עד התקפי חרדה, שהן לא תמיד מבינות מה המקור שלהם, ועוד. לפעמים הדולה שלהן מבינה ומפנה אותן אליי כטיפול תומך ולפעמים הן מגיעות אליי בעצמן.

הפחד מהלידה לא תמיד נראה כמו פחד. לפעמים הוא נראה כמו תכנון אובססיבי של כל פרט, ולפעמים דווקא כהימנעות מוחלטת: לא לדבר על הלידה, לא לחשוב עליה, לא לארוז תיק. יש נשים שמתעוררות בלילה עם דפיקות לב מואצות ואין להן מושג למה, יש כאלה שחולמות שוב ושוב על הלידה הקודמת, ויש כאלה שפשוט מרגישות שמשהו לא בסדר, בלי שהן מצליחות לשים על זה את האצבע.

מה שמשותף לכולן הוא שככל שהלידה מתקרבת, התחושות האלה מתחזקות.

איך נראה הטיפול בפחד מלידה שנייה?

פרחי באך הם לא טיפות הרגעה. הם לא מכסים על הפחד ולא מרדימים אותו, אלא עוזרים לשחרר את מה שנמצא מתחתיו. התמציות מותאמות לכל אישה באופן פרטני, כי כל אחת מגיעה עם חוויית לידה אחרת, וכל אחת נושאת את החוויה בדרך שלה.

התהליך הטיפולי כולל שיחה שבה אנחנו מדברות, קודם כל, על הבעיה שהביאה את המטופלת אלי. לא תמדי המטופלת יודעת שהבעיה היא בפחד מלידה שנייה או בחווית לידה שלילית. כאשר יש קשר ללידה, לעיתים קרובות זה יצוף כבר בפגישה, בשיחה שלפני הכנת התמציות. מהפגישה הזו המטופלת יוצאת עם בקבוק פרחי באך בהתאמה אישית להמשך הטיפול ועיבוד החוייה בבית, תהליך שנעשה ברובו באופן לא מודע.

הטיפול בפרחי באך לא בא במקום הליווי שאת מקבלת בהריון והלידה. לא במקום הרופאים, המיילדות או הדולה, אלא לצידם. הוא משתלב עם כל סוג של לידה וכל סוג של הכנה, ועוזר לך להגיע ללידה מוכנה יותר מבחינה נפשית.

מתי כדאי להתחיל?

אם האישה מגיעה אליי מספיק מוקדם, אפשר להספיק יותר מבקבוק אחד לפני הלידה, להעמיק את רמת השחרור מחוויית הלידה הקודמת ולשפר את היכולת להגיע ללידה מוכנה יותר. אבל גם במקרים בהם הספקנו רק טיפול אחד ובקבוק אחד, נרשמת ירידה ברמות הלחץ והחרדה לקראת הלידה. היולדת מגיעה ללידה בגישה חיובית יותר, עם פחות פחד מלידה שנייה, המוח יכול לשחרר בקלות רבה יותר, והסיכוי ללידה קלה יותר ולחוויית לידה חיובית עולה באופן משמעותי.

לא רק בלידה השנייה

אני מדברת כאן על פחד מלידה שנייה כי שם זה הכי בולט, אבל זה נכון גם ללידה השלישית ולרביעית. לפעמים הלידה הקשה הייתה לפני הרבה שנים, ונראה היה שהיא כבר מזמן מאחורינו, עד שמגיע הריון חדש והכול צף מחדש. וגם לידה שנייה שהייתה קשה יכולה להשפיע על הלידה שאחריה, גם אם הראשונה דווקא הייתה טובה.

ולכן, אם חוויית הלידה הקודמת שלך הייתה לא פשוטה, ובטח אם את כבר יודעת שהלידה הקודמת עדיין יושבת עלייך, אין סיבה לחכות לשבוע 40. כמה שיותר מוקדם, יותר טוב. ואם כבר הגעת לשבוע 40, גם עכשיו זה לא מאוחר מדי.

לעבור חווית לידה חיובית

הלידה הראשונה, או הקודמת, הייתה מה שהייתה, ואי אפשר לשנות אותה. מה שכן אפשר לשנות זה את המקום שהיא תופסת בך היום. כשהחווית הלידה הקודמת מעובדת ומשוחררת, את נכנסת ללידה הבאה כמו שהיא: לידה חדשה, עם תינוק חדש, וגוף שכבר יודע ללדת.

וזה בדיוק מה שאני רוצה בשבילך: להגיע ללידה הבאה כשאת פנויה אליה, כשאת סומכת על הגוף שלך,כשחוויית הלידה הקודמת כבר לא מנהלת אותך. להגיע ללידה כשאת לא נושאת איתך את הפחד, מתוך מוכנות.

אם גם לך הייתה לידה לא פשוטה ואת מפחדת מהלידה הבאה, תני לי לעזור לך ללדת בשמחה.