לשמוע או לא לשמוע, זאת השאלה

על דלקות אזניים בהיבט ההוליסטי

דלקות אזניים הן אחת הבעיות השכיחות של ילדים. הרבה הורים לא רוצים לתת אנטיביוטיקה שוב ושוב או בכלל, ומחפשים פתרונות טבעיים.

עקרונית אני ממש מסכימה עם הגישה הזאת, אבל – יש אבל.

נכון שלפתור את הבעיות בדרכים טבעיות זה עדיף על טיפול באנטיביוטיקה, ולא משנה מה הדרך. אפשר לטפל בדלקות אזניים עם שמנים (ארומתרפיה), נרות הופי, הומיאופתיה, דיקור ועוד המון דרכים אחרות, שכולן טבעיות. לפעמים הטיפולים הטבעיים אפילו מצליחים להרחיק את ההתפרצויות הדלקתיות זו מזו ולהגדיל את מרווחי הזמן ביניהן, בעיקר טיפולים שיש להם נגיעה לאנרגיה של הגוף ולאיזון הגוף והנפש, כמו דיקור נניח.

אבל מה בעצם ההבדל בגישה לטיפול בבעיה?
אם נסתכל טוב נראה שהרבה פעמים אין הבדל בגישה, בעצם, מלבד השימוש בדרכים טבעיות שמיטיבות עם הגוף ומחזקות אותו, במקום בתרופות כימיות מזיקות.
אבל גם כאן וגם כאן הגישה זהה – יש בעיה, יש סימפטום, וניגשים לפתור אותו.
אפילו בדיקור, או בשיאצו, לדוגמא, שעובדים על האנרגיה שבגוף, אפשר לפתור את הבעיה מתוך גישה נקודתית ואפשר לגשת לתמונה הרחבה יותר. במקרה הטוב זה נעשה אחרי אבחון מקיף ובחירת נקודות מתאימות למטופל, ובמקרים הפחות טובים האבחון שטחי או לא קיים בכלל והנקודות הן נקודות כלליות שפותרות את הסימפטום ולא את הגורם לו.

אז מה עושים?
קודם כל צריך להבין ממה נגרמות דלקות האזניים.
על פי הרפואה המערבית יש גורמים פיזיים שגורמים לאזניים של הילדים להיות רגישות יותר לדלקות: תעלות האזנייים של ילדים ממשיכות להתפתח אחרי הלידה, ובשלבים מסוימים הניקוז בהן הפוך. הדלקת עצמה נגרמת בגלל חיידקים ונגיפים המצטברים באוזן, בשל הניקוז ההפוך הזה. הצטננות וכאבי גרון עשויים להיות גורם מזרז להופעת דלקות אזניים בשל חוסר ניקוז של הנוזלים המהווים מצע גידול נוח לאותם חיידקים ונגיפים.

באתר האינטרנט של קופת חולים כללית מציינים שדלקות אזניים מופיעות יותר אצל בנים מאשר בנות, ומונים "קבוצות סיכון": ילדים אסמתיים או בעלי אלרגיות אחרות, תינוקות ופעוטות שאוכלים מבקבוק במצב שכיבה, וילדים שלהורים שלהם הייתה נטייה לדלקות אזניים בילדות.

באתר הכללית מצוין גם כי 60% מהילדים מבריאים מהדלקות ללא טיפול, ושטיפול אנטיביוטי מקצר את משך המחלה במעט, ורק באחד מתוך שבעה ילדים.

ומה אומרים ברפואה ההוליסטית?
נקודת המבט ההוליסטית, הרואה בגוף ובנפש מכלול אחד, אומרת שבעיות אזניים קשורות תמיד להקשבה – הקשבה שלנו לעצמנו, הקשבה שלנו לאחרים או הקשבה של אחרים אלינו.

במכלול הגוף והנפש דלקת מעידה על דילמה, על מאבק כלשהו. הרבה פעמים דלקות אזניים עשויות להיגרם משמיעה של דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע או לא רוצים להפנים, כאשר מתחולל בתוכנו מאבק בנושא שאותו שמענו.

לדוגמא: ילד ששומע את ההורים שלו רבים או מטיחים אחד בשני מילים קשות יכול לפתח רגישות באזניים ולסבול מדלקות חוזרות. הדילמה עשויה להיות בפער שבין מה שהוא שומע למה שהוא מבין, בין הרצון שלו לשמוע את הדברים לעובדה שהוא שומע אותם בפועל, בניגוד לרצונו, או בכל נקודה אחרת הקשורה לכך, בהתאם למבנה האישיות שלו.

ואיך מטפלים?
אם גם המוסד הרפואי הרשמי מבין שטיפול אנטיביוטי עוזר רק באחד מתוך שבעה מקרים של דלקות אזניים, ברור שהפתרון לא שם.

כשמגיע אלי ילד עם דלקות אזניים חוזרות, אני תמיד מעדיפה לטפל גם בו וגם בהורים, בעיקר כשמדובר על ילדים צעירים (מתחת לגיל 7).  למה? כי הוא כנראה שומע דברים שהוא לא רוצה לשמוע.

למעשה, ברוב המקרים אפשר לטפל בהורים בלבד והילד יבריא, אבל חיזוק של הילד מבחינה פנימית תמיד טוב, עם דלקת אזניים או בלעדיה, וזה מה שהטיפול יעשה עבורו.

אם ההורים לא מעוניינים לקבל טיפול בעצמם, ולא משנה מה הסיבה, התמצית תחזק אותו ותלמד אותו להפריד בין מה ששלהם למה ששלו, כך שהוא יושפע פחות מהדברים. ככל שהילד גדול יותר כך קל לו יותר לעשות את ההפרדה הזאת ולפתור את הדילמה שהדברים מעוררים בתוכו.

הורים שמבינים את ההשפעה הגדולה שלהם על הילד ואת הקשר בין הגוף לנפש ומשתפים פעולה, מקבלים טיפול בעצמם, במקביל לילד או במקומו. הטיפול מלמד אותם להקשיב לצרכים של הילד יותר טוב, או כיצד לתקשר אחד עם השניה טוב יותר, והבריאות המשפחתית של כולם משתפרת פלאים.

 סיפור מקרה:
בחרתי לספר סיפור מקרה דווקא של אישה מבוגרת, שהגיעה אלי בגלל דלקת אזניים חריפה מאוד. נקרא לה צ'.

בשיחה איתה בדקתי מה קרה לפני שהדלקת התפרצה:  אבא שלה נפטר, ובזמן השבעה הבת של צ' סיפרה לה שאחותה של צ' רוקנה כספים מהחשבון של האב ולקחה אותם אליה, ולמעשה שמה את ידיה על כל הכסף שהיא הייתה יכולה, מלבד מה שהוא שמר בחשבון נפרד כירושה.
הבת רק רצתה ליידע את אמה על כך, והשאירה לה לעשות מה שהיא רואה לנכון. אבל לצ' היה קשה מאוד לשמוע את זה והתעוררה בה דילמה – האם להגיד משהו לאחותה היחידה או לבלוע את זה ולהשאיר את היחסים על כנם.

צ' הגיעה אלי אחרי יומיים שבהם היא התענתה מכאבים באוזן ימין וחום גופה עלה, עדיין בתוך ימי השבעה על אביה. היא לא הפסיקה להחזיק את האוזן בזמן שדיברנו.

דיברנו על היחסים שלה עם אחותה, ועל כך שכל בחירה שלה היא בסדר.
אחרי כחצי שעה צ' הורידה את היד מהאוזן בלי לשים לב בכלל.
נתתי לה בקבוק של פרחי באך שיחזק אותה מבפנים ויקל עליה לקחת את ההחלטה הנכונה לה, והיא חזרה לשבעה.

למחרת היא שלחה לי הודעה שהיא החליטה לא להתעמת עם אחותה ושהדלקת עברה כמעט לגמרי. הנפיחות ירדה, הכאבים הפסיקו והרופא אמר שיש עוד קצת אודם שיעבור בימים הקרובים.