לא' יש סיוטים בלילות, והתקפי זעם בימים יחד עם התפרצויות של בכי לא מוסבר. אמא שלה הגיעה אלי בהמלצת חברה, לבקש עזרה.
יום אחד צילצל הטלפון שלי, וכשעניתי הייתה על הקו אישה מודאגת: הבת שלה מתקשה להירדם בלילות, כשהיא כבר נרדמת היא מתעוררת הרבה פעמים במהלך הלילה, וברוב הלילות גם יש לה סיוטים. יחד עם קשיי השינה, בקשר של ביצה ותרנגולת שלעולם לא ברור מי בא קודם, באים גם התקפי זעם במהלך היום והתפרצויות של בכי לא מוסבר, וללא טריגר שניתן לזהות. לא ברור אם הבכי והתקפי הזעם הם בגלל חוסר השינה המצטבר או ששניהם סימפטום של אותה בעיה שמציקה לה, ומתבטאת בדרכים שונות.
על פניו, נראה שהילדה בהתמוטטות עצבים כללית.
האם הייתה אישה אינטילגנטית שהאמינה ברפואה משלימה בכלל וברפואה הוליסטית בפרט, ולגמרי הבינה שבעיות השינה ובעיות ההתנהגות מגיעות ממקור רגשי-נפשי מובהק. בהמלצת חברה שהייתה אצלי עם בעיה אחרת, היא החליטה להרים טלפון ולבדוק את האופציה שלי לעזור לה, ובעיקר לבת שלה.
מה עלה בבחירת התמציות?
את רוב הדברים שעלו בבחירה אני לא באמת יכולה לשתף, לא כאן ולא בכלל, מפאת שמירה על פרטיות המשפחה, דבר שאני מקפידה בו מאוד. אבל מה שאני כן יכולה לשתף זה שההורים של א' התגרשו שנתיים קודם, מה שיצר משבר בפני עצמו. הגירושים הגיעו אחרי תקופה ארוכה של חוסר הסכמות בין ההורים, חיכוכים ומריבות, ולמרות ששני ההורים השתדלו לא לחשוף את הילדה למריבות ביניהם, אי אפשר להימנע מזה לחלוטין.
באופן כללי כדאי לדעת שילדים הם הססמוגרפים הכי רגישים בעולם בכל הקשור להורים שלהם. התת מודע שלהם קולט הכל כולל הכל, גם מה שנדמה לנו שלא, וגם מה שקורה כשהם ישנים. כלומר, אם אתם רבים רק אחרי שהילדים הולכים לישון, התת מודע שלהם מודע גם לזה, וגם אם אתם מחרישים את השוקולד שהם קיבלו מסבתא ובבוקר עושים את עצמכם כאילו אין לכם מושג על מה מדובר.
ובוודאי ובוודאי שילדים קולטים באופן לא מודע כל מתח בין ההורים, בטח כשמדובר במתח מתמשך.
דוגמא טובה לסיפור מקרה על ילד שסבל מבעיה בגלל שההורים שלו הקפידו לריב רק אחרי הוא הולך לישון אפשר לקרוא כאן
נחזור לא' והסיוטים שהיא סבלה מהם:
אחרי הגירושין, שכאמור קרו כשנתיים לפני שא' ואמא שלה הגיעו אלי, האבא לא שמר על קשר יציב עם א' הפעוטה, שהייתה רק בת שלוש כשההורים שלה התגרשו. מה שאומר שהמצוקה הנפשית שלה רק הולכת וגדלה: קודם מתחים בין ההורים וריבים, גם בנוכחותה וגם שלא בנוכחותה, אחר כך גירושין ומעבר לגור עם אמא בלבד, ובנוסף לכך גם אבא שאינו נמצא בתמונה באופן קבוע.
בהחלט מקור וודאי למצוקה נפשית של ילדה כל כך צעירה.
הסיוטים נכחו בחייה של א' הקטנה כבר כמה חודשים לפני שאמא שלה הגיעה איתה אלי. התקפות הזעם והתפרצויות הבכי נוספו לחייה ממש לאחרונה. הטריגר היה העובדה שאבא שלה פשוט נעלם מחייה.
הוא הפסיק להתראות איתה לחלוטין, ללא פרידה מסודרת ובלי להגיד מילה. פשוט נעלם לה.
בשביל הנפש הרכה שלה זה היה פשוט יותר מדי.
האחריות שלנו על החיים שלהם
חשוב שנדע, כאנשים מבוגרים בכלל וכהורים בפרט, שילדים צעירים לוקחים על עצמם את האחריות על הגירושין של ההורים שלהם. מכיוון שבשלב זה של ההתפתחות הקוגניטיבית בגיל צעיר (עד גיל 8) הם רואים את עצמם כמרכז העולם, ואינם מסוגלים להבין שיכול להיות שההורים שלהם נפרדו בלי קשר אליהם.
הם לוקחים על עצמם אחריות ואשמה בגירושי ההורים, ועל כך שלא הצליחו לגשר בין אמא לאבא ובין אבא לאמא. הם חושבים שאם היו מתנהגים אחרת, או מתנהגים יותר טוב, ההורים שלהם לא היו נפרדים והמשפחה שלהם לא הייתה מתפרקת.
זה לא אומר שבגלל שיש לבני זוג ילדים מתחת לגיל 8 הם חייבים להישאר ביחד, אומללים ככל שיהיו. זה כן אומר שצריך לעשות את זה נכון, בליווי של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול פסיכולוגי בילדים, ולתווך את המצב לילדים בצורה הטובה ביותר האפשרית. בנוסף, חשוב ללוות את כל התהליך בטיפול פסיכולוגי מתמשך לילדים, על מנת להקטין ככל האפשר את ההשפעה הרעה שעשויה להיות לזה על מצבם הנפשי, בטווח הקצר ובטווח הארוך. וכמובן שזה נכון לילדים בכל גיל.
בנוסף, ילדים בגילאים צעירים מגיבים בצורה לא מודעת למצב הנפשי של ההורים. כשאנחנו במתח או עצבנות – הילדים במתח. כשאנחנו רגועים – הילדים רגועים. זה נקרא גם "אפקט המראה".
אמא של א' הייתה בחרדה מראש בגלל שפחדה איך היעלמות האבא תשפיע על הבת שלה. החרדה שלה הוסיפה לקושי האובייקטיבי של א', והמתח שבו האמא נמצאה, הגם שהוא ברור וטבעי ומובן, רק הוסיף עוד נדבך של קושי להתמודדות הנפשית-רגשית המורכבת של א'.
לכל ההורים שעומדים בפני גירושין, במיוחד אם הילדים שלכם עדיין צעירים, אני מציעה לקרוא את המאמר המצוין של ד"ר אלומה רייס "ילדים להורים גרושים: אתגרים, פרדוקסים והתמודדויות", מתוך גיליון שלם של "בטיפולנט", שעסק בהורות בזמן פרידה ולאחר גירושין.
