התמכרות היא אחת הדרכים היותר מתוחכמות והרסניות שבהן הנפש שלנו מנסה להתמודד עם כאב. בין אם מדובר באחיזה חזקה בחומרים קלאסיים כמו אלכוהול וסמים, או בהתנהגויות כפייתיות כמו שימוש יתר במסכים, הימורים או אכילה רגשית – כל אלו מהווים, למעשה, ניסיון נואש להרגיע כאב פנימי. המסע לריפוי חייב להתחיל בהכרה בכך שאנו מכורים לא לחומר, אלא למה שהחומר מאפשר לנו לא להרגיש.
הקלאסיקה של ההתמכרות
כמה פעמים מצאת את עצמך בחיפוש אחרי הקלה על כאב או קושי, בדרכים שאולי מעניקות הקהל בטווח הקצר, אך מחמירות את הסבל בטווח הארוך?
בין אם מדובר בהתמכרות “קלאסית” לאלכוהול, סמים וסיגריות, באכילה רגשית, בהימורים, דפוסי התנהגות כפייתיים כמו קניות בלתי מרוסנות או שימוש יתר במסכים וכו’, ההתמכרות נתפסה, במשך הרבה שנים, ככשל מוסרי או בעיה ביולוגית גרידא. במקומות מסוימים היא עדיין נתפסת ככזו. אך האמת המרה היא שהתמכרות היא כמעט תמיד כשל רגשי, ניסיון נואש של הנפש למלא חלל עמוק ולהשקיט כאב פנימי מהותי. השימוש במשהו חיצוני כדי לשנות את מצבנו הרגשי הוא בריחה, וכשהבריחה ממלאת את ייעודה לזמן קצר בלבד, אנחנו עשויים לפתח התמכרות אל האמצעי, אל הכלי בעזרתו אנחנו מנסים לברוח.
רובנו ראינו את המערכון האמיץ של אודי כגן על הפוסט טראומה ממנה הוא סובל, בו הוא תיאר כיצד ניסה לברוח מהתקפי החרדה שלו ומהקול הקשה בראשו באמצעות סמים ואלכוהול, רק כדי לגלות, בסופו של דבר, שהפתרון היחיד הוא התמודדות עם הכאב ובקשת עזרה.
אם עוד לא ראית את הקטע עכשיו זה הזמן:
מקרה נדיר של הסכמה
ברוב המקרים יש חילוקי דיעות בין הגישה הקונבנציונלית המודרנית לגישה ההוליסטית, המתייחסת לגוף והנפש כמכלול אחד. בעוד הרפואה הקונבנציונלית מטפלת בעיקר בסימפטומים, הגישה ההוליסטית מחפשת את השורש הרגשי-נפשי של הבעיות הפיזיות, במטרה לפתור את המקור לסימפטום ולא את הסימפטום עצמו. אך יש פעמים, כמו במקרי התמכרות, שהגישה המקצועית הרחבה אימצה בהדרגה את נקודת המבט ההוליסטית. אם פעם הטיפול בגמילה היה בעיקר פיזי, היום ברור שללא טיפול רגשי-נפשי בשורש הכאב והטראומה, לא תיתכן החלמה מלאה לטווח הארוך.
כאשר בוחנים את נושא ההתמכרויות דרך עדשה הוליסטית, אנו מבינים שמדובר בפתרון מאולתר של הנפש לבעיה גדולה יותר. האדם מכור למה שההתמכרות גורמת לו להרגיש, או, יותר נכון – למה שהיא מאפשרת לו לא להרגיש: חרדה, בושה, אשמה, כאב.
הטיפול האמיתי מתחיל ברגע שבו אנחנו מוכנים לעצור את הבריחה, להתבונן פנימה ולחקור את הכאב הפנימי ממנו אנחנו רוצים לברוח.
התמכרות: כשהגוף משדר את כאב הנפש
אם ההתמכרות היא הסימפטום, אנו צריכים להבין מהו המקור. הראייה ההוליסטית אומרת כי התמכרות היא לא רק סיפור על כימיה גופנית, אלא ביטוי למשהו עמוק, לטריגרים רגשיים וצרכים נפשיים שלא סופקו. האדם המכור הוא אדם שאיבד, או שמעולם לא רכש, את הכלים הפנימיים להתמודד עם המציאות הרגשית שלו, בדרך כלל בעקבות טראומה כזו או אחרת. כשהנפש שלנו הלומה מעוצמת החוויה הקשה, ואין לה את היכולת להתמודד עם הקושי והכאב, היא מחפשת את הפתרון החיצוני: לברוח מההרגשה הלא נעימה בכל מחיר, והיא נעזרת בכל מה שיכול לשכך את ההרגשה הזאת.
ההתמכרות היא בריחה, ולכן הופכת למנגנון הישרדות. הסיבה לבחירה בהתמכרות מסוימת – אלכוהול, סמים, סיגריות, אכילה, קניות וכו’, נעוצה בהיבטים שונים באישיות שלנו, כמו גם בעוצמת הכאב שאנו מנסים לשכך. אכילה אובססיבית או קניות אימפולסיביות, לדוגמא, מעניקות תחושת נחמה מיידית; הפרעות אכילה, כמו אנורקסיה ובולימיה, מעניקות תחושת שליטה; סיגריות מעמעמות ומכסות בעשן את מה שאנחנו לא רוצים להתמודד איתו וכו’.
ככל שהכאב שלנו גדול יותר, כך ההתמכרות תהיה לכלי שאיתו אפשר לברוח יותר רחוק, להתנתק בצורה יותר “טובה” או מוחלטת. כלומר, התמכרות לאלכוהול ובעיקר לסמים, היא איתות ברור לגודל הטראומה איתה אנחנו מתמודדים.
לקריאה נוספת על הקשר בין טראומה להתמכרות
פתרון חיצוני לכאב פנימי
הבעיה היא שהפתרון החיצוני הזה לא באמת מתמודד עם הכאב הפנימי, אלא מאפשר לנו לברוח מההתמודדות, גם אם באופן זמני. כשהאפקט של החומר הממכר חולף, התחושות הקשות חוזרות, לפעמים חזקות יותר. וכך האדם נדחף לחזור למעגל הבריחה, לניסיון נוסף לברוח מהסימפטום, וחוזר חלילה.
חשוב לציין כי יש קשר הדוק בין בושה להתמכרות. אחת הבעיות שמובילות, בסופו של דבר, להתמכרות, היא תחושת הבושה, ההרגשה שמה שאנחנו עוברים או מרגישים הוא סיבה לבושה וצריך להסתיר אותו. הבושה מונעת מהאדם לבקש עזרה ומשאירה אותו לבד עם “הסוד המלוכלך” שלו. וכשהקושי גדול מדי לנפש שלנו ואנחנו לא חולקים אותו, אנחנו חייבים לברוח ממנו, או לפחות לנסות.
לדבר לדבר לדבר
מלאי הבעיות האנושיות הוא מצומם מאוד. יש, לתפיסתי, כשש בעיות אנושיות בסיסיות, ומקסימום עשר אם אהיה מאוד נדיבה, ולכל אחד מאיתנו יש את האספקט המיוחד שלנו בתוך אחת מבעיות היסוד האלה. המחשבה שהבעיה שלי ייחודית רק לי, היא מה שמונע מאיתנו לדבר על זה עם הסביבה. כשאנחנו לא מדברים על הדברים הקשים אנחנו נשארים להתמודד איתם לבד, ועלולים להישאב למעגל ההתמכרות, כפי שציינתי כבר קודם. אם נצליח לא להתבייש במה שאנחנו עוברים ובמה שאנחנו מרגישים, ונעז לחלוק את זה עם הסביבה הקרובה לנו, נגלה עד כמה כולם עוברים דברים דומים, ונחסוך לעצמנו, ולאחרים, הרבה מאוד סבל.
הגדולה של אודי כגן הוא השאיפה לנרמל את הדיבור על הפוסט טראומה והחוויות הקשות שלוחמים ולוחמות עוברים בצבא. נירמול השיח, הפרטי והציבורי, על קשיים נפשיים הוא הצעד הראשון והבסיסי ביותר להפחתת מקרי ההתמכרות.
בשנים האחרונות מאז החלה תנועת ME TOO אפשר לראות יותר ויותר שיח על פגיעות מיניות, לדוגמא. ככל שיותר נפגעות ידברו על מה שעברו, כך השיח הזה ינורמל עוד ועוד, וככל שהבושה של הנפגעות תקטן, כך יהיו פחות ופחות מקרים של הפרעות אכילה קשות, לדוגמא, שגם הן סוג של התמכרות, פחות אובדנות בקרב נפגעות תקיפה מינית ואחוזי החלמה גבוהים יותר.
ועוד מילה על טראומה
בעיני, השיח על טראומה, באופן כללי, חייב לכלול הבהרה חשובה: טראומה היא עניין סובייקטיבי לחלוטין. היא תלויה בנקודת המבט של האדם ובחוויה האישית שלו בתוך האירוע, ומוכתבת על ידי מבנה האישיות השונה של כל אדם ועל ידי האינסטינקטים שלנו. שני אנשים יכולים להיות נוכחים באותו אירוע ולחוות אותו באופן שונה לחלוטין. לכן, כשמדברים על טראומה מדברים על חוויה רגשית ולאו דווקא על נתונים אוביקטיביים.
מה הקשר בין התמכרות לפרחי באך
אחרי שהבנו שהתמכרות היא קריאה של הנפש לעזרה, נשאלת השאלה כיצד ניתן לספק לגוף ולנפש את הכלים להתמודד עם הטראומה, הכאב והקושי, במקום לברוח מהם? זה המקום שבו הטיפול בפרחי באך נכנס לתמונה, ומספק מענה מדויק וייחודי.
מטרת הטיפול בפרחי באך אינה ההתמכרות עצמה, שהיא הסימפטום. פרחי באך הם לא תרופת נגד לאלכוהול או לסמים והם אינם מדכאי תיאבון. מטרת הטיפול היא לשפר את המצב הנפשי הקשה שדחף את האדם מלכתחילה למעגל הבריחה וההתמכרות. הטיפול בפרחי באך מעניק לאדם כוח נפשי – גם ליציאה מההתמכרות, אם כבר קיימת כזו, וגם כוח נפשי להתמודדות טובה יותר עם הכאב ממנו הוא מנסה לברוח.
במקביל, פרחי באך מביאים לאיזון את התכונות הטבעיות שלנו ומשפרים את החוזקות שיש לנו. הטיפול מאפשר לנו להביא את היכולות שלנו לידי ביטוי מיטבי, ומשנה את היחס שלנו לעצמנו ולמציאות, וכתוצאה מכך, משנה גם את היחס שלנו לטראומה שעברנו. כפי שציינתי קודם, טראומה היא חוויה סובייקטיבית, ולכן, ברגע שאנו משנים את היחס שלנו לחוויה, גם האפקט שלה על הנפש שלנו משתנה, וקל יותר להתגבר עליה.
היתרון הבולט: התאמה אישית
אחד היתרונות הבולטים של הגישה ההוליסטית בכלל, ושל טיפול בפרי באך בפרט, הוא ההתאמה האישית המדויקת של הטיפול למטופל או המטופלת. אין פורמולה ידועה מראש לטיפול בהתמכרות ואין “מתכון” שמשתמשים בו עבור כולם. גם אם לשני אנשים שונים יש את אותה התמכרות, ואפילו אם הטראומה שלהם משותפת, כל אחד מהם יקבל פורמולה שונה לחלוטין, בהתאמה מדויקת למבנה הנפשי האישי של כל אחד ואחת ולצרכים האישיים של כל אחד ואחת.
הטיפול בפרחי באך יכול, לעיתים, להחליף טיפול קונבנציונלי, אך אפילו יותר מכך הוא מהווה טיפול תומך מעולה במקרים של התמכרויות וטיפול בטראומות. הוא יכול להוות נקודת התחלה, ממנה נשאב כוח לגשת לטיפול פסיכותרפי, למשל, או להיות משולב במקביל לטיפול הפסיכותרפי, כדי לחזק את יכולת ההתמודדות של המטופל או המטופלת, עם קשיי הגמילה ועם הכאב המקורי שגורם להתמכרות.
איך מתחילים את השינוי בפועל?
הצעד הראשון והקשה ביותר הוא לדבר על זה. הבושה וההסתרה הן הדלק של ההתמכרות, כאמור, והן מגדילות את הבעיה ומחמירות אותה. היכולת להכיר בכאב ולחלוק אותו עם הסביבה הקרובה, מטפל מוסמך, או קבוצת תמיכה, היא ההצהרה הראשונה של בחירה להתמודד במקום לברוח. הנרמול של השיח על קשיים נפשיים, שמתחיל אצל כל אחד ואחת בבית, הוא קריטי לשבירת מעגל ההתמכרות.
אבל זה קשה, כאמור.
כשבאים לטיפול בפרחי באך לא חייבים להסביר מה בדיוק הבעיה ולרדת לפרטי הפרטים של הטראומה, אם קשה לדבר עליה. לעיתים זה עולה בטיפול ולעיתים לא. עדיין, ההתאמה האישית של התמציות למטופל או המטופלת נשארת מדויקת, כיוון היא נעשית בהתאם למצב נפשי ולא לסוג הטראומה. את המצב הנפשי ניתן לזהות ולאבחן גם ללא פרטי הטראומה הקשים וללא הדברים שקשה לדבר עליהם.
הריפוי מתחיל בפנים
ההתמודדות עם ההתמכרות היא תהליך. זה מסע, לא ריצת ספרינט. היא דורשת סבלנות, חמלה עצמית ובניית מערכת תמיכה פנימית וחיצונית יציבה. כלי טיפולי כמו פרחי באך יכול להוות את הקטליזטור המדויק בתחילת הדרך, המספק את האיזון הרגשי שנדרש כדי לעצור את המעגל, להישאר נוכח מול הכאב ולהתמודד איתו.
אם הנטל הרגשי שלך גדול מדי, הגיע הזמן להפסיק לברוח ולהתחיל לבנות חוסן פנימי – זה הזמן לפנות לטיפול.
כדי להתחיל את תהליך הריפוי הרגשי ולהתאים את פורמולת פרחי באך המדויקת ביותר עבורך, שתסייע לך להתמודד עם הטראומה והכאב – אני מזמינה אותך לקבוע שיחת ייעוץ טלפונית, ללא עלות, בה נבחן את מידת היכולת שלי לעזור לך להחליף את הבריחה להתמכרות ההרסנית בהתמודדות בונה ובריאה.