פרחי באך מסייעים לנו לאזן את התכונות השונות בתוכנו על ידי שימוש בתדר האנרגטי הטבעי של צמחים שונים ועל ידי כך מעודדים את האדם להכיר את עצמו טוב יותר. כשזה קורה, אנחנו יכולים לפתור את הדילמות הקיימות בין המוח לרגש שלנו , ועל ידי כך לפתור גם את בעיות פיזיות שונות. בפורים, הכי טבעי לדבר על תמצית אגרימוני (AGRIMONY).
הישרדות, גרסת המציאות
לכל אחד ואחת
מאיתנו יש מנגנוני הישרדות טבעיים, שהאינסטינקט להשתמש בהם הוא מולד והצורך להיעזר
בהם נרכש במהלך החיים, בעיקר בשנות הילדות המוקדמות.
כיצורים חברתיים אנחנו מפנימים כבר בגיל צעיר שהשתייכות חברתית היא הכרח להמשך הקיום שלנו. אבל השתייכות חברתית מחייבת גם "משחקים" חברתיים שונים, ובעיקר הגנות מפני פגיעות אפשריות. שאף אחד לא יכול לחיות בחשיפה עצמית מוחלטת כל העת, פשוט כי מישהו יפגע בו, ואת השיעור הזה אנחנו מניסיון כואב, בדרך כלל די מהר. אז אנו לומדים לפתח תדמית חברתית, מסיכה שאנחנו מלבישים על המהות הרגישה שלנו, והמסיכה הזו מסייעת לנו להיות חלק מהחברה.
אין לנו אפשרות לשלוט על הבחירה בתדמית באופן והבחירה הזו נעשית בגיל צעיר ואפילו צעיר מאוד, בהתאם לאווירה בבית, לחינוך שאנחנו מקבלים, ולתדמיות שכבר אומצו על ידי האחים הגדולים שלנו, אם יש לנו כאלה.
בשליטת תת המודע
תת המודע שלנו
הוא זה ששולט בתדמית שלנו והוא גם זה שגורם לנו להזדהות עם התדמית שאימצנו עד כדי
כך שרובנו בשלב מסוים שוכחים שמדובר בתדמית, במסיכה, ולא באני האמיתי שלנו. מצד
שני, תת המודע שלנו גם מוודא שלא נשכח את זהותנו האמיתית ושומר על קשר הדוק ותמידי
בין עולם הרגש שלנו לתדמית החיצונית שאימצנו.
באופן טבעי ונצרים חיכוכים בין שני החלקים האלה שבנו – מהות ותדמית, שאנחנו לא יכולים בלי אחד מהם ושניהם מתקיימים בכל אחת ואחד מאיתנו תמיד. אם אנו לא נוגעים בעולם הרגשי שלנו, החיכוכים האלה יכולים להוביל לחסימות אנרגטיות שונות, כאב ומחלות פיזיות.
אגרימוני – הליצן הבוכה
אגרימוני מכונה
גם הליצן הבוכה, והא המקרה הקלאסי שבו מסיכה צוחקת מכסה על עצב וקושי.
טיפוס אגרימוני יצטייר כלפי חוץ כאדם חברותי, תקשורתי וחיובי. יהיה לו חוש הומור
מפותח, ציני לעיתים, ויש לו כישרון משחק. הוא למד בילדות שהצחקה היא הדרך להתחבב
על הסביבה, וזאת הדרך שלו להיות שייך.
טיפוס אגרימוני זקוק לחברה ולקהל כדי לא להרגיש בודד. הוא בורח מרגשות לא נעימים כמו קנאה, עצב, תסכול, כעס, שנאה ועוד, ובמקום לחוות הוא מדחיק, וכשהוא מוצא את עצמו לבד הוא נבהל מהריקנות שהוא מגלה בתוך עצמו.
אבל אנחנו אמורים לחוות את כל קשת הרגשות, לא רק את הרגשות הנעימים, וטיפוס אגרימוני מוצא את עצמו במלחמה מתמדת – עם עצמו. הצורך להתמודד עם הרגשות מפתח בו גישה סרקסטית והאירוניה הופכת עבורו למפלט. במקרים בהם ישנה הצטברות של יותר מדי רגשות שליליים הוא עשוי לברוח להתמכרויות לאלכוהול, סיגריות, סמים ולכל מה שמאפשר בריחה ושיחרור רגשות ללא לקיחת אחריות.
טיפוס אגרימוני שמתמיד בבריחה מעצמו עשוי לפתח כאבים כרוניים שונים. הבעיות הנפוצות אצל אנשים כאלה יהיו בעיות בקיבה ובאיזור הלבלב, פסציאליס (שיתוק חלקי בשרירי הפנים בשל פגיעה עצבית) ומחלות המלוות בכאבים חזקים. כאבי הגוף נותנים לאדם לגיטימציה לחוות רגשות לא נעימים וקושי, אך הוא לא יוותר בקלות על תחושת השייכות שמעניקה לו תדמית המצחיקן, כי ההתמודדות עם הרגשות קשה לו מאוד.
שיעור של כנות ויושר
ההתמודדות הקשה
ביותר עבור טיפוס אגרימוני היא ההתמודדות עם הסרת המסיכות בפני עצמך, והאמת שהיא
קשה לכולנו.
לקיחת התמצית תגרום לאדם להיות מודע לפער הקיים בין הרגש הפנימי למסיכה החיצונית, והשיעור שהוא צריך ללמוד הוא שיעור של כנות ויושר כלפי עצמו.
יכול להיות שאחרי לקיחת התמצית האדם יראה לחברה מופנם יותר, כיוון שהוא נכנס לתהליך פנימי של היכרות עם עצמו. בסופו של התהליך, רוב הסיכויים שהוא יחזור להיות זה שמצחיק את החבר'ה. כאמור – זוהי מסיכת ההשתייכות שלו, ויש כזו לכל אחד. אבל לבישת המסיכה המחודשת תיעשה ממקום מודע יותר, מאוזן יותר, ומתוך פניות עצמית גדולה יותר לעצמו ולמכלול הרגשות שיש בו.
