כולנו מבצעים בחירות יום ויום, שעה שעה: מה ללבוש, מה לאכול, מה להגיד, לאן ללכת ועם מי. חלק מהבחירות פשוטות עד כדי אוטומט, ואנחנו לא מקדישים להן שום מחשבה, וחלקן מאתגרות אותנו יותר. ככל שהבחירה קשורה לנושא מהותי יותר, שיש לו השפעה גדולה יותר על החיים שלנו, וככל שהמעורבות הריגשית שלנו גדול היותר, ככה קשה לנו יותר לבצע את הבחירה. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את המנעד האישי שלנו והנקודות שקשה לנו יותר לבחור בהן, ויש כאלה שמראש קשה להם יותר לבצע בחירות, גם כשהן לא מאוד מהותיות.
תמצית סקלרנטוס (SCLERANTHUS).מדברת בדיוק על זה.
איך אנחנו בוחרים?
לכל דבר שאנחנו עושים בחיים יש רווח ומחיר. בכל פעולה שאני מבצעת יש משהו שאני מרוויחה מביצוע הפעולה ומחיר שאני משלמת על הביצוע שלה. בואו ניקח לדוגמא ציחצוח שיניים, לכאורה פעולה טריוויאלית לחלוטין, שגרתית ואפורה.
הרווח הכי ברור מפעולת הציחצוח הוא שמירה על הגיינת הפה. זהו רווח לטווח ארוך, בביצוע פעולה ששומרת על השיניים שלי בריאות ומרחיק אותי מכאבים, חורים בשיניים וביקורים אצל רופא השיניים. המחיר שאני משלמת יכול להיות עוד כמה דקות מהזמן שלי בכל יום, עיכוב בהגעה למיטה ועוד. בציחצוח שיניים אין לנו ספק שהרווח שנבל מהפעולה גדול בהרבה מהמחיר שנשלם על הביצוע שלה. לכן, לרוב האנשים קל לשמור על שגרת ציחצוח השיניים לאורך כל החיים.
מה קורה כשהמאזן לא כל כך ברור? עוד מעט נראה.
החשבון הזה נעשה בצורה לא מודעת, בשבריר שנייה, על ידי תת המודע שלנו, שמונע תמיד תמיד תמיד מהרצון להרוויח כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. החשבון של רווח ומחיר נעשה על ידי תת המודע שלנו בכל תנועה הכי קטנה שאנחנו עשויים לעשות, ולא נזיז אפילו את הקצה של הציפורן בבוהן הקטנה של רגל שמאל אם אנחנו לא רואים רווח בפעולה הזו. זה רק סוג הרווח שמשתנה.
אז כל פעם שאנחנו צריכים לבחור בין שני דברים או יותר, תת המודע שלנו מבצע חישוב מהיר של רווח ומחיר. לפעמים אני אבחר לשלם את המחיר כדי להרוויח משהו ולפעמים אני אחליט שהמחיר יקר מדי ולכן לא אבחר בדבר המסוים הזה. תלוי במאזן שחושב על ידי תת המודע שלנו. ככל שנושא הבחירה הוא ריגשי יותר, אישי יותר, כך קשה לנו יותר לבחור, כי מחיר ריגשי הוא תמיד גדול יותר וקשה יותר לשאת מאשר מחיר פיזי.
כשמדובר בפעולה פיזית קטנה, הרווח יהיה, בדרך כלל, רמת הנוחות שלי. בנושאים מורכבים יותר גם הרווח נהיה מורכב יותר. דוגמא פשוטה יחסית תהיה הבחירה לוותר על שעות עם המשפחה בשביל להרוויח יותר כסף. בהנחה שלא מדובר ברצון לא להיות בבית, מדובר בהקרבה, שיכולה לכאוב, של שעות פנאי בבית, זמן איכות עם הילדים, זמן לאינטימיות זוגית ועוד. ובכל זאת, הצורך להתפרנס חזק יותר אצל הרבה אנשים. לפעמים זאת בחירה של "אין ברירה", ורק על זה אפשר לפתח מאמר שלם, אבל היא עדיין בחירה, והיא לגיטימית.
אז הרווח יכול להיות יותר כסף לתחושת רווחה כלכלית או לקיום צרכים הכרחיים, אבל הרווח יכול להיות גם רגשי, כמו תחושה טובה יותר שלי עם עצמי. במקרים כאלה נשאלת השאלה מה גורם למישהו להרגיש יותר טוב עם עצמו. התשובה לשאלה הזאת מכילה בתוכה קשת אינסופית של אפשרויות, החל משמחה פשוטה, דרך עליונות מוסרית על מישהו אחר ועד לגרום רע למישהו אחר. אבל זה נושא למאמר אחר.
בואו נחזור לסקלרנטוס, שעליו המאמר.
רוב האנשים, כשנושא הבחירה אצלם מאוזן, יחיו בשלום עם הבחירות שתת המודע עושה עבורנו. אנחנו מבינים, באופן אינטואיטיבי ולא מודע, שבכל בחירה אנחנו מפסידים משהו ומרוויחים משהו וחיים בשלום עם רוב הבחירות שלנו.
אדם שהוא טיפוס סקלרנטוס, במצב המאוזן שלו, יהיה אדם בעל יכולת ראייה רחבה ואפשרות לראות כל סיטואציה מכמה כיוונים שלה. זאת תכונה שיכולה להפוך אותו למטפל מצוין, למשל, וחיונית גם בגישור, לדוגמא. הוא ידע לראות את הרווחים והמחירים שיש בכל בחירה, לנתח את הסיטואציה ולבחור באפשרות הטובה יותר, או הגרועה פחות, בלב שלם. הוא מבין את הצורך לבחור, מבין את המחירים והתמורות, והוא בסדר עם שניהם.
כשתכונת הסקלרנטוס לא מאוזנת, האדם יחווה התלבטויות בכל בחירה שעליו לעשות, כולל הבחירות הקטנות ביותר. כל בחירה תיראה לו מהותית, ושתי האפשרויות תמיד יתפסו אצלו כהופכיות זו לזו, ומנוגדות זו לזו, והמחירים יראו לו גדולים הרבה יותר ממה שהם באמת. ככל שחוסר האיזון יהיה גדול יותר ככה כמות ההתלבטויות שהוא חווה ביומיום תהיה גדולה יותר, ורמת התסכול שלו תעלה בגלל חוסר היכולת להשלים עם המחיר שצריך לשלם עבור כל בחירה.
דוגמא טובה לחוסר יכולת לבצע בחירה היא צ'ידי אנאגוניה, מ"המקום הטוב" (The good place), סדרה שאם עוד לא ראיתם אותה, היא מומלצת בהחלט לכל המשפחה. צ'ידי הוא פרופסור לפילוסופיה שמתקשה לקבל החלטות עד כדי שיתוק. הוא שוקל כל נושא, על כל צדדיו המוסריים, את ההשלכות האפשרויות, המחירים והתמורות. אנם הדגש בדמות שלו הוא הפילוסופיה המוסרית שמניעה את הקושי הזה לבחור, אבל, בסופו של דבר, הוא לא מסוגל לבחור. המחירים שהוא משלם על חוסר היכולת שלו לבחור הם גבוהים, והוא מודע אליהם, והוא עדיין לא מסוגל לבחור.
