מה עושים עם OCD

ישנן הפרעות שכולנו חולקים, ברמה זו או אחרת, כמו OCD (ומי אמר הפרעות אכילה ולא קיבל?).

“חיידקים נמצאים על העצים ובשמיים,
אני כמעט ולא נושם ולא נכנס למים,
לעולם לא מפהק בפה פתוח
עד שלא בודק את כיוון הרוח.
נזהר מאוד וישנה סיבה לי
בכל מקום בלי ניקיון יש חיידק פוטנציאלי”
(תה עושה סחרחורת, דני סנדרסון)

כשאנחנו מדברים על OCD אנחנו ישר חושבים על אנשים ששוטפים ידיים עשר פעמים בשעה, שוטפים את הבית חמש פעמים ביום, מחליפים בגדים כל שעה עגולה, ונמנעים עם מגע עם העולם החיצון המלא בחיידקים, ממש כמו בשיר של דני סנדרסון. אבל זה לא בהכרח ככה, ומי שסובל מ – OCD עשוי גם לבדוק בצורה כפייתית ואובססיבית כל דבר שהוא עושה, ולכן לעשות דברים מסוימים מספר פעמים בצורה כפייתית. בסך הכל מדובר בשתי פנים של אותו מטבע.

אם כל אחד מאיתנו יסתכל רגע על עצמו טוב טוב הוא בטוח יזהה את הנקודות בהן ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית (OCD, או בעברית: הפרעת טורדנות כפייתית) הזו מרימה ראש, גם אם הוא קטן קטן.

לכל אחד מאיתנו יש את הנקודות בהן הוא בודק את עצמו שוב ושוב ושוב, וכולנו מתעסקים עם ניקיון הגוף שלנו, עם ריח הזיעה שלנו, עם שמנוניות השיער שלנו ועם מצב שיערות הגוף שלנו הרבה יותר ממה שהטבע דורש. זה עניין של חינוך, של תרבות, של התנייה סביבתית, וזה קיים בכולנו ברמה כזו או אחרת.

האם זה מפריע לך?
אז מה הופך את ההפרעה הזו, שקיימת בכולנו ברמה סבירה כלשהי, למשהו שמוגדר כהפרעה, כלומר מפריע לתפקוד היומיומי שלנו?

ובכן, ההפרעה תלויה בהגדרה שלנו אותה כהפרעה. אם נסתכל סביבנו תמיד נמצא את האנשים הנקיים בהגזמה בהשוואה אלינו, וזה עדיין לא מגדיר אותם כלוקים ב- OCD.

OCD, כמו כל הפרעה אחרת, מוגדר כהפרעה כשהוא מתחיל להפריע לתפקוד היומיומי שלנו. אם אנחנו מאחרים באופן קבוע לכל מקום כי אנחנו חייבים לשטוף את הבית לפני שיוצאים ואז מרגישים מלוכלכים וחייבים להתקלח, לדוגמא, או נמנעים ממפגשים חברתיים ועבודה בגלל הפחד מחיידקים – זאת הפרעה.

הגדרת ההפרעה כהפרעה תלויה כמובן בהגדרה האישית שלנו. באופן אישי אני מכירה הרבה מאוד אנשים שאוהבים את ה- OCD שלהם ונהנים מההתעסקות בניקיון ומהתוצאות שלו. זה בסדר גמור. יש מקרים בהם ההתנהלות האובססיבית מפריעה לסביבה ולא לאדם עצמו, אבל אז שיתוף הפעולה הטיפולי (בכל סוג טיפול)  מהאדם יהיה קטן מאוד עד לא קיים, והסיכוי ליצור שינוי משמעותי בתחום הזה יהיה נמוך. במקרים כאלה עדיף לטפל בהגדלת יכולת ההכלה של הסביבה.

אגב, גם אנשים שבאופן מובהק ומופגן נמצאים בקצה השני של הסקאלה – אלא שלעולם לא מסתכלים לאחור, אלה שאינם מסיימים דברים עד הסוף, ואלה שאינם דואגים להגיינה אישית כלל עד שהם הופכים למפגע סביבתי מהלך או מזניחים את ניקיון הבית באופן מוחלט (כלומר – לא מנקים. אף פעם) וחיים בתוך מה שנראה ומריח כמו פח אשפה אחד גדול, גם הם סובלים מחוסר איזון באותו תחום. זו רק האבחנה הקלינית המודרנית שלא קוראת להם באותו שם.

ואיך כל זה קשור לפרחי באך?
או, אני שמחה ששאלתם…

בטיפול בפרחי באך ההסתכלות היא הוליסטית, ולכל בעיה יש גורם, שורש ומקור, שנובע, תמיד ובהכרח, מחוסר איזון בין הגוף -לנפש. אין בעיה שמגיעה מהרובד הפיזי בלבד.

במקרה של OCD, חוסר האיזון יהיה, בדרך כלל, בתחושת הניקיון והסדר הפנימי של האדם. הפרעת OCD היא דרך של המוח להתמודד עם חרדות, ומקור החרדות האלה הוא תמיד רגשי-נפשי, בדרך כלל כתוצאה מטראומה כלשהי. מכיוון שאנחנו שואפים באופן טבעי לאיזון, תחושה של חוסר ניקיון פנימי עשויה להוביל אותנו, בתנאים מסוימים, לחיפוש אובססיבי של סדר וניקיון חיצוניים ש”ירגיעו” אותנו וייתנו לנו תחושה שהדברים מאוזנים.

הפרח שמדבר על OCD בצורה קלאסית הוא CRAB AAPLE  (תפוח בר).

אמנם אני לא עובדת עם רצפטים ידועים מראש, ובמכלול הבחירה תמיד יהיו עוד תמציות שיתלוו לקראב אפל, בהתאם לאישיות של האדם, וגם יכול להיות שהתמצית הזו תצא בבחירה לאדם שעל פניו לא סובל מ- OCD, אבל מהניסיון אני רואה שאנשים שמגיעים אלי לטיפול עם OCD, כמעט תמיד יצאו עם הרכב שיש בו גם קראב אפל, למרות שאני בוחרת את התמציות בצורה אנרגטית “עיוורת” ואין לי שום דרך לדעת איפה נמצא כל פרח.

אז מה יש לנו כאן?
כטיפוס, אדם שהוא “קראב אפל” הוא אדם יסודי, שמעניק תשומת לב לפרטים ואכפת לו מביצוע מושלם. הוא יכול להיות רס”ר מעולה, ותמיד אפשר לסמוך עליו. סה”כ אדם די סבבה.

אבל
השאיפה שלו לעשות דברים בצורה מושלמת עשויה לצאת מאיזון אם יש לו איזושהי תחושה של “חוסר ניקיון” פנימי או חוסר שלמות פנימית. תחושות כאלה קיימות אצל כולנו ברמה כזו או אחרת, כתוצאה מחינוך או טעויות בלתי נמנעות של ההורים או המחנכים בגיל הצעיר.

כשהשאיפה החיצונית לשלמות וסדר נפגשת עם התחושה הפנימית של החוסר בהם, נקבל את מה שנקרא הפרעת OCD. החיפוש הפנימי אחר ניקיון, טוהר ושלמות, מוביל לעיסוק אובססיבי בהם בצורה חיצונית, ובגלל חוסר הנכונות של האדם “להתכלכך” הוא עשוי לפספס הרבה מאוד דברים, כולל עולמות שלמים של רגש שהוא לא יעיז לגעת בהם בגלל שהם לא מושלמים או “נקיים”.

כשאדם כזה ייקח פרחי באך הוא יחזור לאיזון. כלומר, האופי הבסיסי שלו לא ישתנה, אבל הוא יוכל ללמוד לסלוח לעצמו על חוסר השלמות הטבעית שלו או ילמד לראות את היהלום הגולמי שיש בתוכו או ילמד למצוא את האיכות שבתוכו מתוך ניסוי וטעייה. כך או כך הוא יפסיק לחפש את הסדר והניקיון החיצוניים בצורה אובססיבית, וילמד להיות יותר שלם עם עצמו.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דברי איתי בוואטסאפ whatsapp